הכסף 'העובד' ועסקת ההחזר

מחקר בנושא חופשות אסירים מגלה, כי הוצאותיהם הכספיות של אסירים עברייני רכוש מגיעות בעת חופשת־בית קצרה אחת (24-48 שעות) למאות ואף לאלפי לירות. תמיהה על מקור הכסף העלתה, מפי האסירים, תשובה כמעט אחידה, המשתקפת בלשונם: ״ היה נגדי משפט פלילי וקיבלתי עונש מאסר. בכך שילמתי את חובי לחברה. אף אחד לא ביקש בחזרה את הכסף שגנבתי; אז הכסף מושקע ועובד״. תשובה זו מראה, שאצל אסירים רבים קיימת התפיסה שעונש המאסר הופך לתשלום חוב בלעדי וסופי — כספי ואף נורמאטיבי — לחברה ולקרבנותיהם. הפועל היוצא מתפיסה זו ומן העובדה, שמעטים בלבד מבין הקרבנות מנסים לגבות מן העבריין את כספם או את שווי רכושם, מאפשרת לעבריינים ׳׳לגיטימאציה״ ו״הלבנה״ של הכסף/הרכוש שנגנב, הנשאר ברשותם לאחר הרשעתם בדין. כסף זה — כלשון האסירים עברייני הרכוש — ״עובד״, בהיותו מושקע תוך כדי מאסרם; ופירותו נחשבים בעיניהם כלגיטימיים. מציאות זו תורמת לפיתוחה ולקיומה של ״פילוסופיה״, המתייחסת לעבריי­נות רכוש כאל עבודה הנושאת רווח בחובה; ותקופת המאסר מהווה ״סיכון מקצועי״, שיש לקחתו בחשבון כחלק מתנאי המקצוע.