חיוב עד שקר בנזיקין במשפט העברי
פסק הדין נשוא דיוננו עוסק בשאלה חדשה: האם ניתן להגיש תביעה אזרחית ולתבוע פיצויי נזיקין בעילה של עדות שקר?
העובדות הצריכות לענייננו: המערער, שהוא עורך דין, הואשם והורשע בבית המשפט המחוזי במספר עבירות ונידון למאסר ולקנס. בערעור שהגיע לבית המשפט העליון הוא זוכה מכמה פרטי אישום, אך הרשעתו בפרטים אחרים נשארה בעינה. בתביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי טען המערער, כי הרשעתו מבוססת על עדות שקר שהעידו נגדו המשיבים, וכי עקב כך נגרמו לו נזקים שונים. לפיכך ביקש לתבוע את המשיבים תביעת נזיקין אזרחית, ולחייבם בתשלום פיצויים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על הסף מ״חוסר עילה״, בהסתמך על עקרונות תקנת הציבור המקובלים במשפט האנגלי, ומכאן הערעור דנן.
בית המשפט העליון בדונו בבעיה מקדיש חלק נכבד מפסק דינו לבירור שיטת המשפט העברי בשאלה זו. השאלה שעמדה, אל נכון, לדיון היא עקרונית וכללית: האם קיימת במשפט העברי עילת תביעה נזיקית בגין עדות שקר? בתשובה לשאלה זו נחלקו דעות השופטים. לדעת השופט ח׳ כהן לא קיימת כלל במשפט העברי עילת תביעה בגין עדות שקר. לעומתו סבור השופט קיסטר, כי אכן מצינו במשפט העברי חיוב עדי שקר בתשלומי נזיקין, אולם גם הוא דוחה את המסקנה המתבקשת מכאן למקרה שלפנינו, מנימוקים שמתחום דיני הראיות.
לעניות דעתנו הצגת שיטת המשפט העברי בפסק הדין לוקה בחסר ובאי־דיוק, ולפיכך גם המסקנה העולה הימנה מוטלת בספק רב.
להלן נסקור בקצרה מקורות אחדים הנוגעים לענייננו ונבקש לדלות מהם את התשובה לשאלתנו.
