עוד על היסוד ההתנהגותי ב'אקטוס ראוס' של הניסיון

הערות בשולי מאמרו של א' קמר

לאחר שהוא סוקר את מבחני העזר השונים שהתגברו בעולם המשפט האנגלו־אמריקאי ואת הפסיקה הישראלית בסוגיית ה״אקטוס ראוס״שבניסיון ואת הפסיקה הישראלית, כותב המחבר:

  ״בסיומו של הפרק ראוי לחזור ולהזכיר כי בתי המשפט באנגליה דחו במשך שנים רבות את מבחן ׳המעשה האחרון׳, ולא נהגו לפיו, בנסותם לחשוב שאין הוא נכון: אך מאז משפט Hope v. Brown משנת 1954, הוחזר המבחן לשימוש מחייב. אין, איפוא, כל סיבה שבתי המשפט בישראל לא ילכו בדרכם של עמיתיהם באנגליה, שהתלבטו במציאת דרך בערפל הכבד של סוגיית עבירת הניסיון, וזאת חרף הוראותיו המפורשות של ס' 30 לפח"פ". (ההדגשה שלי. מ"ק.)

מלכתחילה, היה בדעתנו להתייחס רק לדברים האלה, אולם על מנת שהתייחסות מעין זו לא תובן כהסכמה לדרך ולתוכן הצגת המבחנים במאמר, לא ראינו מנוס מהתייחסות למאמר כולו. הנושא כשלעצמו הוא קשה וכבר דימה אותו ג׳רום הול לאישה יפה וחסרת רחמים, הנמלטת מפני כל אוהביה־מחזריה. אין בדברים המובאים להלן משום ניסיון לחדש בסוגיה זו, או להקיף את הדיון בה, אלא הערות ואולי גם (כך אנו מקווים) הארות בלבד.