תביעת-ייצוג-קבוצתית - מה ועל שום מה?

מאמר זה מוקדש לבחינת האפשרות והכדאיות לפתח בארץ הליך בסדר הדין האזרחי שנקרא ״תביעת־ייצוג־קבוצתית״ (“class action”). באופן כללי ניתן לומר, שתביעת ייצוג־קבוצתית היא תביעה המאפשרת לתובעים רבים, המתייחסים למעשה אחד או לעסקה אחת או לסדרה אחת של מעשים או עסקאות, לצרף את תביעותיהם הנפרדות בתובענה אחת, וכן לתבוע על־ידי נציג.

המכשיר הזה מהווה אפוא עידוד להגשת תביעותיהם הקטנות של ניזוקים, כשכל אחד מן התובעים אמנם סבל נזק קטן בלבד, אבל בסך הכל נגרם נזק גדול לציבור. בדרך זו מפוצים אנשים שלהם נגרם נזק אישי קל מבחינה כספית, ושאילמלא האפשרות לרכז את תביעותיהם בתביעת־ייצוג־קבוצתית לא היה כדאי להם לתבוע את נזקם ולא היו מפוצים. נוסף על כך, החשש פן ייתבעו על־פי תביעות־ייצוג־קבוצתיות עשוי לעודד אנשים כגון יצרנים, ספקים, ונותני־שירותים להיזהר שלא לסכן את הציבור או להזיק לו. מבחינה זאת מהווה השימוש בתביעות־ייצוג־קבוצתיות על־ידי אנשים פרטיים תוספת לאכיפת החוק על־ידי מוסדות ממלכתיים.

המאמר שלהלן מתחלק לארבעה פרקים כדלקמן:

א. סקירת היקף הניסיון של המשפט האמריקני שבו התקבלה השיטה של תביעות־ ייצוג־קבוצתיות עוד לפני שנים רבות, בייחוד בסדר הדין הפדראלי.

ב. סקירת המשפט הישראלי הנוכחי בבושא הנדון, תוך שימת דגש על ניתוח הפסיקה ופירוש תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963.

ג. מסקנות לגבי הכדאיות לפתח את השיטה של תביעות־ייצוג־קבוצתיות בישראל.

ד. המלצה לתקן את המשפט הישראלי במגמה לפתח הליך דיוני מתאים לניהול משפטים על דרך ייצוג־קבוצתי.