תנאי בקדושין ונשואין

פסק־דין היוה"מ לממשלה נ. יחיא ואורה אברהם עוסק בפירוש ס' 6 לחוק שפוט בתי־דין רבניים (נישואין וגירושין) תשי״ג—1953, הקובע דרך לכפית אדם למתן גט. חדושו של פסה״ד הוא בקריאתו לרבני ישראל ״למצוא דרך הלכתית להתרת כבלי עיגון האשה, בכל מקרה בו המסיבות מחייבות במפגיע להפריד ביניהם׳׳.

רובו של פסה״ד דן בנתוח בעיה הלכתית זו, כאשר מ״מ הנשיא זילברג, מתעכב במיוחד על הדרך של הטלת תנאי בקדושין, וטוען כי אפשר להתקין תנאי כזה ״שאם ייעלם הבעל או יסרב, שלא כחוק, ליתן גט לאשתו יתבטלו הקידושין למפרע בשל הפרת התנאי״.

יש לבדוק ענין זה משתי בחינות:

ראשית, האם בכלל אפשרי הדבר מבחינה הלכתית?

שנית, אף אם זה אפשרי, האם מבחינת המדיניות ההלכתית רצוי הדבר אם לאו? נתעכב בעיקר על הצד ההלכתי, אך יש לכך השלכה גם על שאלת המדיניות כפי שיבורר להלן.