התנגדות בשפה: חוק הלאום, שפה ודמוקרטיה (כרך נב)
מאמר זה מבקש לעסוק בתופעה של נסיגת הדמוקרטיה בהקשר של חקיקת חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. למול חוק הלאום אשר הגדיר את השפה העברית כשפה הרשמית היחידה במדינה (והעניק 'מעמד מיוחד' לשפה הערבית), אנו מזהות תהליכים של יצירת מרחבים חדשים של מה שאנו מכנות 'התנגדות בשפה'. מרחבים אלו נוצרים בחסות המשפט, אך בו בזמן מהווים גם אתר של ביקורת על תפיסה לגליסטית של משפט, אשר רואה בבית המשפט העליון כמגן הדמוקרטיה העיקרי.
המאמר יבקש להבין תהליכים אלו לאור ספרות ביקורתית החושפת את תפקיד החוק בנסיגת הדמוקרטיה. עד כה הספרות שמנתחת את תהליכי הנסיגה הדמוקרטית, התרכזה בערעור ההנחה כי שלטון החוק מהווה מחסום אפקטיבי בפני נסיגת דמוקרטיה והצביעה על הדרך בה שליטים פופוליסטים נעזרים ברפורמות חוקיות, תיקונים חוקתיים וברטוריקה של שלטון החוק כדי לבסס משטר אוטוריטרי. מאמר זה מפנה את הזרקור אל הדילמה שתהליכים אלו מעמידים בפני ארגונים וקבוצות בחברה האזרחית אשר רואים באופן מסורתי בבית המשפט אתר מרכזי להגנה על הדמוקרטיה. בעת הזו, עתירותיהם לפסילת חוקים מפלים ותיקונים חוקתיים הפוגעים במנגנונים הדמוקרטיים, מוצגות כצעד אנטי-דמוקרטי – כזה המסתמך על אליטה של מומחים (שופטים ומשפטנים) המנוגדת ל"רצון העם". בתגובה לכך, חלק מארגוני החברה האזרחית בישראל, החלו לפנות לערוץ פעולה אלטרנטיבי שאנו מכנות 'התנגדות בשפה', הכולל יוזמות של לימוד השפה הערבית המדוברת, תיאטרון פרוטוקולים, יצירת ארכיונים אלטרנטיביים ומרחבי שיח הבוחנים את הקשר בין שפה, משפט וצדק.
המאמר מתמקד בשלוש יוזמות של התנגדות בשפה שצומחות מתוך עולם המשפט ופועלות בתוכו. המופע הראשון, "תיאטרון פרוטוקולים" המתבסס על המשפט הפלילי נגד המשוררת דארין טאטור. המופע השני הוא עתירה שהוגשה כנגד חוק הלאום על-ידי קבוצה של אנשי אקדמיה ותרבות ממוצא מזרחי בניסיון להציע היסטוריה אלטרנטיבית ולשנות את השיח הפוליטי-חברתי בישראל ביחס לשפה הערבית. המופע השלישי, שצמח בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, עניינו סדרת מפגשים "שפה, משפט וצדק" המהווה מרחב אלטרנטיבי ללימוד משותף לסטודנטים ערבים-פלסטינים אזרחי ישראל ויהודים אשר מנכיח את שאלת השפה הערבית כשאלה של צדק, ומציע ביקורת על החינוך המשפטי בישראל. המאמר מבקש לחשוף את הדרך בה מופעים אלה מתבססים על תפיסה חדשה של משפט, הרואה אותו כמרחב פרפורמטיבי-לשוני-השתתפותי לקבוצות מופלות ומודרות. בתוך כך, המאמר יבקש להראות כיצד ניתן להבין את היוזמות השונות של התנגדות בשפה במשפט כחלק משדה של צדק מעברי ביקורתי.
