זכויות במקרקעין באזור יהודה והשומרון: הליכי הכרה, כללי הכרה וכללי הגנה
מאמר זה מציג מסגרת שיטתית לבחינת מקומן וערכן המשפטי של זכויות קנייניות בשיטת משפט מסוימת. מסגרת זו מורכבת משלושה ממדי בחינה: הממד הראשון נוגע בהליכי ההכרה בזכות, כלומר ההליכים או הפרוצדורות שאותם יש לבצע על מנת שזה שהוכר בסיומם יחזיק בידו זכות קניינית מוכרת. הליך הכרה בזכות קניינית הוא המנגנון החוקי-פורמלי שבאמצעותו מכיר הדין בזכות אישית או קבוצתית ראשונית במקרקעין; הממד השני נוגע בכללי ההכרה בזכות, היינו בכללים המהותיים שבהם על תובע זכות קניין לעמוד כדי להיות זה אשר בסיומו של הליך הכרה יוגדר כבעל הזכות. כללי הכרה בזכות קניינית הם הכללים המשתייכים בדרך כלל לדין המהותי, והם קובעים את התנאים ליצירתה של זכות אישית או קבוצתית ראשונית במקרקעין אשר יחולו במסגרתו של הליך הכרה; הממד השלישי נוגע בכללי ההגנה על זכות מוכרת: הם עוסקים בהיקף ההגנה המוענקת לבעל הזכות מפני נטילות שלטוניות ופרטיות באמצעות כללים כגון הפקעה לצורכי ציבור ותקנת השוק. כללי הגנה הם הכללים הקובעים את מעמדו של בעל הזכות למול איומים לפגיעה בזכותו שמקורם במדינה או ביחידים.
את המסגרת שפותחה אני מיישמת במאמר זה לשם בחינת התפתחויות בפסיקה ובמדיניות החולשות על כל אחד מהממדים הללו בכל הנוגע למקרקעין פרטיים באזור יהודה והשומרון. בכלל זה המאמר דן בכוונה לחדש את הליכי הסדר רישום זכויות במקרקעין באזור, ובשלושה פסקי דין שניתנו לאחרונה: האחד בעניין ״דין הוברת מקרקעין״ ומעמדה של קרקע שעיבודה נזנח; השני בעניין הסדר של ״מעין תקנת השוק״ בעסקאות של הממונה על הרכוש הממשלתי באזור; השלישי פסק הדין בעניין ביטול ״חוק ההסדרה״ אשר ביקש ״להסדיר״ את הבנייה על קרקע פרטית באזור באמצעות הפקעת קרקעות או הכרזה עליהן כעל רכוש ממשלתי. בשלוש מסוגיות אלה שכבר עברו במסננת הביקורת השיפוטית, אימץ בית המשפט העליון את עמדתו העקרונית של היועץ המשפטי לממשלה. כפי שאטען, עמדתו של היועץ שהתקבלה בבית המשפט מאפשרת פגיעה שיטתית, עמוקה וקשה בזכויות הקניין של הפלסטינים באזור. לבית המשפט עוד נתונה האפשרות, במסגרת דיון נוסף שיקיים באחד מהתיקים התלויים בפניו, לסטות מדרך קלוקלת זו. בנוסף, לעניין חידוש הליכי ההסדר טרם נשמעה עמדתה המלאה של היועצת המשפטית לממשלה, וניתן רק לקוות כי הטעמים שנפרסים במאמר יסייעו לה בעת עיצובה.
