יחסי מין בתמורה: האם ניתן להצדיק את התערבות המשפט הפלילי בעולם הזנות?

במאמר זה אנחנו טוענים שאין הצדקה תאורטית לעבירות ייחודיות לעולם הזנות, כדוגמת זו שנקבעה בחוק איסור צריכת זנות, התשע"ט–2019. כדי להצדיק את התערבות המשפט הפלילי בעולם הזנות צריך לאתר מאפיין שהופך את יחסי המין בזנות לפסולים (קרי יש להראות שעולם ללא זנות טוב מעולם שיש בו זנות). יש לאתר מאפיין שהופך את יחסי המין בזנות לפסולים מבלי להכניסם לקטגוריה הברורה של אונס, שאם לא כן עבירה ייחודית לעולם הזנות תקל בלא הצדקה עם אנסים. מנגד, המאפיין צריך להיות ייחודי לזנות, שאם לא כן אותה הצדקה להפללה תחול גם על יחסי מין שלא ראוי להפלילם. מאמר זה מציג רצף של דוגמאות שבכולן יחסי המין לא היו מתקיימים ללא תמורה חומרית כלשהי, כספית או בעין: החל מזנות רחוב וכלה במופעים מסוימים של נישואין המבוססים על אינטרסים כלכליים אשר אינם מצדיקים את התערבות המשפט הפלילי. אנו מנתחים מגוון של משתנים שקיימים בזנות אך לא במקרים האחרים, ומראים כי חסרונם אינו משפיע על הפסול שהתאוריות השונות מוצאות בזנות. לפיכך טענתנו היא כי אפילו אם התאוריות הקיימות מסוגלות להצדיק את התערבות המשפט הפלילי בעולם הזנות, הן גורפות מדי, שכן הן חלות על מקרים רבים אחרים של יחסי מין שקשה לקבל שהמשפט הפלילי צריך להתערב גם בהם.