זכויות אדם והמשפט הפלילי המהותי

שיח זכויות האדם, שהתפתח במשפט הישראלי מאז חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כמעט ואינו מורגש בתחום המשפט הפלילי המהותי. תופעה זו אינה ייחודית למשפט ישראלי. להוציא מקרים חריגים, שבהם העבירה הפלילית מגבילה זכויות חוקתיות ייחודיות (כגון חופש הביטוי), או שבהם הגדרת העבירה אינה ברורה דיה כדי לספק הזהרה הוגנת, בשיטות משפט שונות קיים פער משמעותי בין הנכונות להפעיל פיקוח חוקתי על ההליכים הפלילים ועל הענישה, מצד אחד, לבין הרתיעה מלפקח, חוקתית, על העבירה הפלילית מהצד האחר. רשימה זו חושפת את התופעה, ומסבירה את הרתיעה מלהחיל משטר חוקתי על העבירה הפלילית באמצעות האופי הדואלי של העבירה הפלילית. איסור העבירה מגן על זכויות יסוד (של הקורבן) באמצעות פגיעה בזכויות יסוד (של העבריין). האיזון בין הזכויות בא לידי ביטוי על-ידי ההפרדה בין החוקתיות של ההליך הפלילי והענישה לבין החוקתיות של העבירה הפלילית. לחשוד בביצוע עבירה עומדת חזקת החפות, ומובטח, חוקתית, כי אשמתו תתברר במסגרת הליך הוגן, ותוכח מעבר לכל ספק סביר. לעבריין שהורשע מובטח, חוקתית, כי העונש שייגזר עליו יהלום את אשמתו ונשיאתו תעשה בתנאים ההולמים את כבוד האדם. אולם, בהתקיים כל אלה, הנטייה היא להעניק עדיפות להגנה חוקתית על זכויות הקורבן (ועל אינטרסים חיוניים נוספים) באמצעות איסור העבירה על-פני הפגיעה בזכויות העבריין הנגרמת על-ידי האיסור. המסקנה של רשימה זו היא כי מן הראוי להחיל משטר חוקתי גם בתחום המשפט הפלילי המהותי שיכפיף את ההגנה על זכויות הקורבן ועל אינטרסים חיוניים באמצעות איסור העבירה למבחני המידתיות, במסגרתם יהיה צורך לקחת בחשבון גם את הפגיעה בחירות הפעולה של העבריין ובזכויות נוספות, הנגרמת על-ידי האיסור, ואגב כך לתת את הדעת לקיומם של אמצעים אלטרנטיביים, פחות פוגעניים, להגנה על זכויות ועל אינטרסים חיוניים. הרשימה ממחישה את החשיבות בהחלת משטר חוקתי על העבירה הפלילית באמצעות ניתוח ביקורתי של פסיקה רלבנטית מהמשפט הישראלי.