כיצד בוחרים שופטי בית המשפט העליון את חבריהם להרכב

עד לאחרונה בהליך בג"ץ בבית המשפט העליון היה השופט התורן בוחר כרצונו את שני חברי ההרכב שיצטרפו אליו לכתיבת פסק דין הדוחה את העתירה ללא דיון. יכולת זו של שופט לקבוע את חבריו להרכב אין דומה לה בעולם, והיא מאפשרת לנו לבחון שלוש תאוריות בחירת הרכב שונות: בחירה אקראית, בחירה מקצועית ובחירה אסטרטגית. במאמר זה אספנו נתונים על כל ההרכבים שנבחרו בפסקי הדין בהליך הנ"ל במשך תקופה של כשנתיים שבה זהות השופטים בבית המשפט העליון נותרה ללא שינוי (כ-800 פסקי דין, מינואר 2015 עד אפריל 2017). הנתונים מגלים הטיה חזקה של השופטים בבחירת חבריהם להרכב. מדד ג'יני למדידת אי-השוויון בבחירות השופטים, אשר נע בין 0 (שוויון מוחלט) ל-1 (אי-שוויון מוחלט), הוא 0.82 בממוצע, ממצא הסותר את תאוריית הבחירה האקראית. השונות הרבה בזהות השופטים הנבחרים סותרת את תאוריית הבחירה המקצועית. הנתונים תומכים בתאוריית הבחירה האסטרטגית, ובחינה לעומק של כמה מקרים גם היא מגלה שיקולים אסטרטגיים בבחירת ההרכב. לפיכך נראה כי בחירות ההרכב של שופטי בית המשפט העליון חושפות את העדפותיהם הנגלות לחבריהם להרכב. הנתונים על בחירותיהם של השופטים מאפשרים לנו לתאר תיאור גראפי את מערכות היחסים בין השופטים. שימוש בטכניקה זו מגלה שלוש קבוצות של שופטים בבית המשפט העליון. טכניקה זו מאפשרת לנו גם לזהות את מעגלי הקרבה של השופטים לנשיאת בית המשפט הנוכחית, שבסמכותה לקבוע הרכבים. אנו מראים ששופטים הקרובים לנשיאה הנוכחית על פי הנתונים מהתקופה שלפני מינויה לנשיאה משמשים בהרכב איתה לאחר מינויה לנשיאה בהסתברות גבוהה מזו שישמשו בהרכב מי שקרובים אליה פחות. ממצא זה גם תומך בתאוריית הבחירה האסטרטגית. לאור הממצאים המאמר מסיים בהמלצות מדיניות לשינוי אופן קביעת ההרכבים בבית המשפט העליון. המאמר מציע להשתמש בתוכנת מחשב לקביעה מקרית של כל ההרכבים, וכן לצורך קביעת זהות השופט התורן שיטפל בכל עתירה.