בית המשפט לתביעות קטנות בישראל – מגמות רעיוניות, דיוניות ונורמטיביות בנוגע לאנשים החיים בעוני
בית המשפט לתביעות קטנות הוא טריבונל שיפוטי בעל פוטנציאל פרוגרסיבי רב. הגישה לבית משפט זה נוחה וקלה, הדיון בו מהיר וזול, והאפשרות לקבל סעד אינה תלויה לכאורה בידע משפטי עמוק ובשליטה ברזי הפרוצדורה אלא בהצגה פשוטה של המסד העובדתי המבסס את עילת התביעה. מכיוון שכך, פלחי אוכלוסייה המאופיינים בחולשתם יכולים למצוא בטריבונל זה משום זירה שעושיה להקל עליהם להביא את דברם בפני ערכאות, למצער כזו שבה יוכלו לקום על רגליהם, לעמוד על זכויותיהם, להשמיע את קולם ובסופו של דבר להשפיע לא רק על צמבם שלהם אלא גם על הסדר החברתי הקיים בישראלבת זמננו. מאמר זה מבקש לבחון עד כמה יש בבית משפט זה, במבנהו, בתורתו ובכלליו הדיוניים הנוהגים בישראל, כדי להיות פלטפורמה מוסדית מעין זו.
על מנת לעשות כן, מבקש המאמר לבחון את כללי ההתנהלות הדיוניים הנוהגים בבית המשפט לתביעות קטנות, לרבות את המבנה ואת עקרונות היסוד של ההליך המשפטי המתנהל בו. הטענה המרכזית שאותה מבקש המאמר לבסס היא כי בחינת עומק של כל אלה מראה שהיעדרו של הליך משפטי קוהרנטי הפועל על פי כללי דיון סדורים, עקיבים ואחידים, דווקא עלול לפגוע באנשים החיים בעוני במסגרת בית משפט ייחודי זה. טריבונל הרואה בכללי הדיון מטרד ולא הזדמנות אמיתית לממש את הפוטנציאל הפרוגרסיבי הגלום בו - ובתוך כך מניח אותם בצד הדרך מבלי לבצע הבחנה נדרשת בין כללים באמור, שיש בהם כדי להקשות על בעלי דין המאופיינים בחולשתם ובין כללי דיון אחרים, שיש בהם דווקא כדי לחזק תובעים חלדים (וככאלה להשוות את מעמדם הדיוני לזה של יריביהם החזקים מה) - חוטא לעיקר. בית משפט שפועל כאמור אינו רואה את פוטנציאל ההעצמה הגלום בחלק מכללי הדיון האזרחי. כשבטריבונל שתכליתו מקסום ההנגשה לערכאות עסקינן, הרי שההתנהלות האמורה עללולה לתרום לא למלחמה בחולשתם של החלשים אלא דווקא לשימורה של חולשה זו.
במובן זה מציע המאמר צורת חשיבה חדשה על בית המשפט לתביעות קטנות ועל הקשר, המצוי והרצוי, שהוא מקיים עם אנשים החיים בעוני. הוא מנפץ את הנחת היסוד הרווחת בבית המשפט האמור שלפיה התרת הרסן הדיוני ויצירתו של הליך שיפוטי חסר עוגנים פרוצדורליים אחידים וברורים יכולות להקל, ככלל, על תובעים המאופיינים בחולשתם. כפי שמראה המאמר, פעמים רבות-רבות יש בהנחה זו דווקא כדי לפגוע בהם.
