Miranda ,Collins ויששכרוב - על הפער בין הרצוי לבין המצוי בהלכת יששכרוב

בפרשת יששכרוב העניק בית המשפט פרשנות מחודשת לדרישת הרצוניות של הודאה שניתנה מחוץ לבית המשפט ואימץ - בהתבסס על המודל הקנדי (סעיף 24(2) לצ׳רטר הקנדי והלכת Collins המפרשת את דרישותיו) - דוקטרינה פסיקתית לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין, המקנה לבית המשפט כלי דיוני משמעותי לשמירה על זכויות נאשמים. מבלי למעט בחשיבות שבעצם אימוצו של כלל פסלות הראיות, יטען המאמר כי בחינה מדוקדקת של הלכת יששכרוב מלמדת כי היא אינה נותנת הגנה ראויה לזכויות של חשודים ונאשמים, וזאת ביחס לשני הראשים של החלטת בית המשפט. ככל שהדבר נוגע לדרישת הרצוניות, טוען המאמר כי בית המשפט העליון נמנע מלייחס את החשיבות הראויה לזכות ההיוועצות בסנגור כאמצעי החיוני לחשוד לשם קבלת החלטה מושכלת אם למסור גרסה או לשמור על שתיקה, ושגה במסקנה כי הודאתו של יששכרוב הייתה רצונית בהיעדרה של הודעה על הזכות להיוועץ כסנגור ובהיעדר מודעות בפועל לזכות זו. בהקשר זה מציע המאמר לאמץ את תובנותיו של בית המשפט העליון האמריקני כפי שבאו לידי ביטוי בפרשת Miranda. בהתאם לפרשנות זו, טוען המאמר כי ראוי היה לפסול את הודאתו של יששכרוב מכוח כלל הפסילה הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות, ולא מכוח דוקטרינת הפסילה הפסיקתית.

באשר לדוקטרינה הפסיקתית של כלל פסלות הראיות טוען המאמר כי בחירתו של בית המשפט להסתמך על המודל הקנדי לפסילת ראיות אמנם ראויה ככלל, אולם האופנים שבהם בחר בית המשפט לסטות ממודל זה עשויים להביא לצמצום בלתי־ראוי בהיקף תחולתו של כלל הפסילה, צמצום שאינו נובע מהצורך להתאימו לצורכי המציאות המשפטית בישראל. חרף התוצאה המבורכת שבאימוצה של דוקטרינה לפסילת ראיות, מבקש המאמר להראות כי כלל הפסילה נוסח כצמצום מופרז, וכי באופן התווייתן של אמות־המידה להפעלתו יש בבירור כדי להטות את האיזון לעבר הערך שבגילוי האמת, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם תכליתו המוצהרת של הכלל. אמנם, בפרשת יששכרוב נותר בידי בתי המשפט שיקול דעת רחב ביותר (ולמעשה, בלתי־מוגבל) בדבר אופן החלת הכלל, אך בה בעת, הקביעה כי מהימנות הראיה, אופן סיווגה, חיוניותה וחומרת העבירה משמשים שיקולים רלבנטיים כל אימת שבית המשפט נדרש לשקול פסילתה של ראיה שהושגה שלא כדין, מבלי לנקוט עמדה בדבר משקלם היחסי, עלולה להביא לצמצום בלתי־ראוי בהיקף תחולתו של כלל הפסילה. לפיכך מציע המאמר נוסחה רחבה יותר מזו שאימץ בית המשפט בעניין יששכרוב, והבניה נוקשה יותר להפעלת שיקול הדעת השיפוטי - כזו המקנה משקל משמעותי יותר להגנה על זכויות הנאשם, בדומה לאופן הבנייתו של שיקול הדעת במשפט הקנדי העדכני, המבטא איזון ראוי בין האינטרס שבגילוי האמת ובהרשעת עבריינים מחד גיסא לבין האינטרס שבהגנה על זכויות הנאשם מאידך גיסא.