מיקומה של עוולת הרשלנות לעניין המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט

(בעקבות פס"ד ע"א 565/77 אפרים מזרחי נ' Nobel's Explosives Co. Ltd)

תקנה 467(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, קובעת כי "רשאי בית המשפט להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום שיפוטה של המדינה", אם "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". לבד מן הקביעה העקרונית, כי ניתן לבקש היתר המצאה אל מחוץ למדינה כאשר בוצעה עוולה בתחומה, אנו רואים כי מתקין התקנות נמנע מלקבוע אימתי תיחשב עוולה כמבוצעת בתחום המדינה, והותיר שאלה זו לבתי המשפט לדון בה. 

כאשר תושב חוץ התרשל בתחום המדינה, אך יצא את גבולותיה עוד בטרם "נתפס" על ידי המצאת כתב-בי-דין לידיו, אין ספק כי העוולה בוצעה בתחום המדינה באשר כל יסודותיה אירעו בו. הקושי שבאיתור מקום אירוע העוולה עולה כאשר חל פיצול במיקום הגיאוגרפי של מרכיביה. למשל, כאשר יצרן החוץ התרשל בייצור נכס או תכשיר אשר נצרך והזיק במדינה אחרת - היכן אירעה העוולה? האם במדינת הייצור או שמא במדינה שבה אירע הנזק? הכרעה בשאלה זו היא הכרחית ובלעדיה לא תקום העילה שבתקנה 467(9). 

לאחרונה, בפסק-דין חדיש שניתן ב]רשת אפרים מזרחי נ' Nobel's Explosives Co. Ltd נזדמן לבית המשפט העליון, מפי הנשיא זוסמן, לנקוט עמדה בשאלה זו. מר מזרחי, חבלן מומחה לפי מקצויו, נפצע בתאונת עבודה שעה שהתפוצץ בידו נפץ מתוצרת המשיבה, אשר מקום מושבה בסקוטלנד. הוא נטל מבית המשפט המחוזי היתר להמצאת כתב תביעה לפי תקנה 467(9) נגד יצרנית הנפץ בטענה כי התרשלה בייצורו. ההיתר בוטל לבקשת המשיבה, וערעורו של מר מזרחי על ביטולו נדחה מפי הנשיא זוסמן בנימוק כי התצהיר שתמך בבקשת ההיתר היה לקוי ומעורפל, ובהיותו חסר ערך - התובענה כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן היתר ההמצאה. 

בגישה המשתקפת מפסיקה זו עוסק המאמר.