קביעת אבהות בילד שנולד מהזרעה מלאכותית
הפרייתה של אשה שלא במגע מיני, אלא בהחדרה מלאכותית של זרע שנלקח מתורם זר, יוצרת מכלול סבוך של שאלות רפואיות, פסיכולוגיות, מוסריות ומשפטיות. במאמרזה אני מבקש לברור מתוך מכלול זה שאלה מרכזית אחת והיא, מי הוא, בעיני החוק, אביו של ילד שנולד מהזרעה מלאכותית שכזאת. אנסה להתרכז בשאלה משפטית זאת, אף־על־פי שקשה לבודד אותה לגמרי מן השאלות הרבות האחרות, מקצתן משפטיות ומרביתן לא־משפטיות, האופפות אותה והכרוכות בה. להבדיל ממקרים שבהם נעשית הזרעה מלאכותית מזרע הבעל, מחמת היותו סובל מאימפוטנציה, הרי השימוש בזרע הנלקח מאדם אחר נועד בעיקר למקרים שבהם הבעל עקר לחלוטין, או שזרעו הוא בעל אחוז פוריות נמוד מאוד. אין נתונים מדויקים על מספר ההזרעות הנעשות בארצנו או בארצות אחרות, אך אומדנים שונים מצביעים על כך שלפנינו תופעה נפוצה למדי. שאין הצדקה להתעלם מן הבעיות המשפטיות אותן היא מעוררת. אף־על־פי כן, שיטות המשפט השונות טרם התמודדו התמודדות של ממש עם בעיה זו, כנראה מחמת הקושי לגבש מדיניות משפטית כוללת בתחום זה, שהוא חדש יחסית.
מבחינת החוק עשוי להיות משקל מכריע לרעיון כי משנולד ילד בדרך של הזרעה מלאכותית, טובתו בלבד צריכה לעמוד בראש שיקולינו. האם ילד זה זכאי לקבל מזונות מבעלה של אמו, והאם הוא זכאי לרשת אותו? האם זכאי הבעל לאפוטרופסות על הילד, בשווה לזכותה של האם? האם דרושה הסכמתו של הבעל לאימוץ הילד, אם תבקש האם למסרו לאימוץ? ומה דינו של ילד שנולד מהזרעה מלאכותית שנעשתה בפנויה ? שאלות אלה ואחרות טרם זכו לתשובה משפטית מוסכמת. כולן מסתעפות מן השאלה היסודית שהיא נושאו של מאמר זה.
