פירעון מוקדם של תעודת מלווה ביטחון שנפטר בעליה

מה דינה של תעודת מלווה ביטחון שהוצאה בהתאם להוראות חוק מלווה בטחון, תשל״ג-1973 (להלן- החוק), אשר בעליה נפטר ומועד פירעונה בשנת 1989? המחוקק ראה לנכון לקבוע את פירעונו המוקדם של המלווה, וכך מורה סעיף 7(ב) לחוק: ״נפטר יחיד, ייפרע המילווה ששילם לבן זוגו, ואם לא השאיר בן זוג - ליורשיו, תוך שנה מיום שהוגשה בקשה לכך...״. טול מקרהו של פלוני שנפטר ובצוואתו ציווה את כל רכושו — לרבות תעודות מלווה ביטחון שהוצאו בהתאם לחוק - לבניו, ובכך הדיר את בת־זוגו שנותרה בחיים מחלקה בעיזבונו בתורת יורשת על־פי־דין. לכאורה, לפי פשוטו של סעיף 7(ב) הנ״ל, בניו של אותו פלוני לא יזכו לרשת את תעודות המלווה האמורות הגם שהן צוו להם ואף לא יהיו זכאים לפירעון המוקדם, לפי שהמלווה יפרע לבת־זוגו. האומנם? 

קריאה מדוקדקת של סעיף 7(ב) מעוררת שורה של שאלות שמקורן בליקויים התוכניים והניסוחיים שבו. כך, למשל, האם הסעיף נועד להסדיר פירעון מוקדם בלבד, או שמא אף להעניק לבן־הזוג מעמד של יורש עדיף? מהו היחס בין הסעיף ובין הוראות חוק הירושה, תשכ״ה - 1965? מה היקף משמעותו של המונח ״בני־זוג״ והאם הוא כולל ״ידועים בציבור״? קיווינו למצוא ולו מקצת מן התשובות במסמכי חקיקת החוק, אך תקוותנו היתה לשווא. לא נותר לנו אלא להצביע על הליקויים שאנו מוצאים בסעיף הנוכחי, שאותם יש לתקן, לפי עניות דעתנו.