מקצת שאלות על כבוד האדם לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו
כבוד האדם הוא ערך ׳׳מלכותי׳׳ במבנה החוקתי של ישראל ונדבך מרכזי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הצירוף ״כבוד האדם׳׳ מופיע ברבדים שונים של חוק היסוד ובהקשרים שונים בו, אך תכניו הפרטיקולריים לא הוגדרו שם. קביעת תכניו של כבוד האדם וקביעת היקף התפרשותו חשובות לא רק לעניין המשמעות המסוימת של כבוד האדם כזכות בין זכויות אדם אחרות שבחוק היסוד, אלא גם לשאלת היחס שבין כבוד האדם לבין זכויות אדם אחרות, ששמן לא פורש בחוק היסוד. נראה שבפסיקה ובכתבים המשפטיים גוברת והולכת ההסכמה, כי מבחינה מושגית מקיף המונח ׳׳כבוד האדם׳׳ מכלול זכויות אדם, מהן שפורטו בחוק היסוד ומהן ששמן לא נזכר בו.
שאלה אחרת, שטרם ניתנה לה תשובה מוסמכת, היא אלו מסקנות יש להסיק לגבי תוקפן החוקתי ההיררכי של זכויות האדם הנגזרות מכבוד האדם, אך לא נכללו במפורש בחוק היסוד. האפשרות כי זכויות אלה זכו, יחד עם הזכויות הנזכרות בחוק היסוד, למעמד חוקתי על־חוקי, אינה התשובה המסתברת היחידה.
החיבור בוחן את משמעויותיו השונות של הצירוף ׳׳כבוד האדם׳׳ ואת שאלת מעמדן החוקתי של נגזרותיו. הללו נבחנות בראי ההיסטוריה החקיקתית של חוק היסוד, על פי ההקשרים שבהם הצירוף מופיע בחוק, ובמבחן פרשנותו של בית המשפט.
