הדור הבא של תביעות נזיקין בגין סרבנות גט כדי להשיג את הגט ו"כלל האחריות" של קלברזי ומלמד
תביעות נזיקין בתא המשפחתי הפכו לחזון נפרץ במקומותינו. ילדים תובעים את הוריהם ובני זוג תובעים את בני זוגם או בני זוגם לשעבר. התביעות הללו מזמנות מפגש מרתק בין דיני הנזיקין, שברוב המקרים עוסקים ביחסים בין זרים, לבין ענייני משפחה. בחלק מהתביעות אין מפגש בין דיני הנזיקין לדיני המשפחה, ומדובר בתביעות נזיקין בלבד אם כי כמובן יש להן השלכה על התא המשפחתי, כגון במקרי תביעות בגין אלימות של הורה או בן זוג, לשון הרע וכיו"ב. אך התביעות המסקרנות ביותר הן אלה שבהן מתרחש מפגש בין דיני המשפחה לדיני הנזיקין, מפגש היוצר לעתים ניצוצות של ממש. הדברים מקבלים משנה תוקף בייחוד במשפט הישראלי, שבו בכל הקשור לענייני נישואין וגירושין הערכאה המוסמכת היא בית הדין הדתי, והדין השליט הוא הדין האישי, ולעומת זאת תביעת הנזיקין מתבררת בבית המשפט לענייני משפחה על פי הדין האזרחי – דיני הנזיקין. ההכרה בתביעות כאלה היא לעתים שנויה במחלוקת, ובעיקר אמורים הדברים בתביעות נזיקין של מסורבות גט נגד בעליהן, שכן עולות טענות של עקיפת הערכאה האזרחית את הערכאה הדתית – בית הדין הרבני – דרך התערבות בענייני גירושין והשפעה, בעקיפין או אף במישרין, על מתן הגט ועל כשרותו.
