תביעה ייצוגית של צרכני תרופות - בשולי פרשת האלטרוקסין
האם ועד כמה מוגנת הזכות לאוטונומיה של צרכני תרופות שנשלל מהם מידע מהותי על שינוי מרכיבי תרופה חיונית – אלטרוקסין לטיפול בבלוטת התריס – שאותה הם נוטלים בהתוויה רפואית, כאשר היעדר המידע לא גרם להם נזק פיזי? ועד כמה – אם בכלל – ביכולתם לממש זכות זו, אם היא מוכרת ובגבולות ההכרה בה, באמצעות הליך תובענה ייצוגית? סוגיה זו נדונה בתביעה ייצוגית שהגישו צרכני התרופה לאחר שהתברר שבשל חוסר מידע מעודכן בקשר לשינוי בהרכב התרופה נגרמו לחלקם נזקים מגוונים. במסגרת אישור ההליך כייצוגי הוכשרה עקרונית זכאותם של מי שסבלו נזק פיזי עקב חוסר המידע על שינוי הפורמולה וכן גם זכאותם העקרונית של מי שסבלו ("רק") מפגיעה באוטונומיה בשל חוסר המידע החיוני. אף נקבעה חזקה שהמטופלים פיתחו רגשות שליליים בשל חוסר המידע ובשל הפאניקה הציבורית שפרצה בעקבות זאת בארץ ובעולם. בהסכם הפשרה, שאושר בבית המשפט המחוזי שלוש שנים לאחר אישור ההליך כייצוגי, הודרו נפגעי האוטונומיה מהפיצוי המוסכם. בפסק הדין שבו אושרה הפשרה הובאו כמה נימוקים לתמיכה בהחלטה זו. חלק מהנימוקים התייחסו לעמדת הפסיקה הישראלית בנושא גבולות ההגנה על אוטונומיה צרכנית בתביעות ייצוגיות.
בהארת פסיקה זו אנו טוענים כי את ההחלטה לפצות רק את מי שנגרמו להם נזקים פיזיים בגלל חוסר המידע ניתן וצריך היה לנמק אך ורק בנסיבות המקרה ובנסיבות הפשרה. הצורך להתמודד עם מצב שבו מספר עצום של ניזוקים אמור לקבל פיצוי מקופת פשרה שהיה ברור שלא יהיה בה די כדי לפצות גם את הנפגעים הפיזיים וגם את נפגעי האוטונומיה הכתיב את ההחלטה. ביסוסה של ההחלטה על עמדת הפסיקה הישראלית בסוגיה זו היה מיותר ולא מדויק.
