על ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי מתביעת ניזוק (בעקבות ע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן)
בפסק הדין בע"א 1093/07 בכר נ' פוקמן הבהיר בית המשפט העליון את דרך החישוב של שיעור ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי במצבים שבהם רק חלק מהנכות הכוללת של הנפגע נגרם בתאונה נשוא התביעה. בדחותה את הבקשה לדיון נוסף בעניין זה (דנ"א 7454/09) קבעה נשיאת בית המשפט העליון כי נוסחת החישוב שהותוותה בערעור מתחייבת מהלכה קודמת – הלכת עמר – אך הוסיפה כי דרך חישוב זו גם נכונה לגופה.
את נוסחת החישוב שקבע בית המשפט קשה מאוד לקבל. היא אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות משפטיים כלליים של קשר סיבתי ועם העיקרון הנזיקי הבסיסי של השבת המצב לקדמותו. בפרט היא מתעלמת מהחישוב המשוקלל של הנכויות ומיטיבה את מצבו של המזיק, של המוסד לביטוח לאומי, או של שניהם כאחד על חשבון הרעת מצבו של הנפגע.
הערת פסיקה זו מציעה אפוא נוסחה אחרת, שהיא גם נכונה יותר אריתמטית וגם מגלמת היטב את העקרונות הנזיקיים. הנוסחה המוצעת מאזנת באופן ראוי בין המרכיבים של משולש היחסים המורכב מהמזיק, הניזוק והמוסד לביטוח לאומי. נוסף על כך, הנוסחה המוצעת ניתנת ליישוב עם הלכת עמר ועל כך היא חסינה מפני החשש שעמד בבסיס הדחיה של הבקשה לקיום דיון נוסף. הזדמנות מצוינת לתיקון הפסיקה מונחת כעת על שולחנו של בית המשפט העליון בדיון ברע"א 1459/10 ומן הראוי שהזדמנות זו תנוצל.
