ניגוד עניינים של חברי כנסת
בתוקף תפקידו חבר־הכנסת ״מנהל״ את ענייני המדינה. ראש לכול, הוא המחוקק את חוקי המדינה, ובכך משפיע על כל אחד מאזרחיה. האם הוא רשאי לעשות ככל העולה על רוחו במילוי תפקידו כמחוקק או שמא אף עליו החברה מטילה את החובה לפעול מתוך נאמנות? והנאמנות – כלפי מי היא? האם כלפי כל אזרחי המדינה בצורה שווה או שמא רק כלפי בוחריו? האם חברותו בכנסת, שבה זכה מכוח רצונם של הבוחרים, מוגבלת במגבלות כלשהן המוטלות עליו? המתיישב הדבר עם הדמוקרטיה? ומה באשר לתפקידיו האחרים של הח"כ - האם גם בהם מוגבל הוא בהגבלות כלשהן? נאמר כבר עתה כי לדעתנו, גם חבר־הכנסת כבול בעבותות הכלל. שאלת השאלות היא, עד כמה כבול הוא? האם קיים איסור גורף ממשי על כל מצב ומצב שבו מצוי הוא בניגוד עניינים? ואם לא כך הדבר – מתי ועד כמה יש להחיל כלל זה עליו? ומהי הדרך שיש לבור בבואנו להחיל עליו את הכלל? והראוי כי עבותות הכלל תוטלנה עליו בדרך של חוק או שמא די בכללי אתיקה פנימיים אשר תחליט עליהם הכנסת? במסגרת מאמר זה ננסה לענות על מכלול השאלות הללו.
