דברים לכבוד פרופ' ש"ז פלר עם הגיעו לגבורות

כמעט  15 שנה חלפו מאז החל פרופ' פלר במלאכה עד שהביא אותה לסיומה; ובעצם החל מלאכה זו יותר משלושה עשורים קודם־כן, כאשר החל בעיסוק מחקרי והוראתי בתחום דיני־העונשין. הספר יסודות בדיני עונשין הופך את תחום דיני־העונשין בארץ מתחום מעשי, נחלתם של שופטים ועורכי־דין, לתחום מדעי. בספר מגובשת תורה שלמה, מן המסד ועד הטפחות, של עקרונות ושל מושגים שבלשונו של פרופ׳ פלר בספר הם ״שלם בעל היגיון פנימי עקיב״, תוך ״תאום מלא של החלקים בינם לבין עצמם ושל כל אחד מהם לבין השלם״. כל זאת מתוך גישה קונספטואלית המקנה – בלשונו – "לתורת דיני העונשין בהירות, סדר ועקיבות, תכונות שהן גם תנאי בל יעבור לשם יישומם ברוח הצדק... לאמיתו של דבר, נורמה שהפעלתה אינה יציבה וצדק שנקבע לפי אמות מידה משתנות, חדלים להיות ראויים לשמם״. ביחסי־הגומלין בין התיאוריה לבין ההלכה הפסוקה לא נטל על עצמו פלר את תפקיד המתאר ולא בחר להיות מובל על ־ידי הפסיקה, אלא נהג כמי ששואב ממנה השראה, אך בה־בעת גם מוביל אותה ומשמש לה מורה־דרך, כדבריו: ״אם כוחו של התקדים הוא כדין, יבדק התקדים ככל דין אחר לאור התיזות התאורטיות; יתירה מזו, הוא לא יהפוך לפרופוזיציה מכוח היותו תקדים בלבד״.