אחריות קיבוצית בדיני-נזיקין
השאלה אם ראוי וניתן להטיל אחריות קיבוצית מתעוררת בדיני־הנזיקין, כאשר לא ניתן לעמוד על זהותו של המעוול אשר גרם לנזקו של התובע, אם כי ידועה קבוצה מוגדרת של בני־אדם אשר המעוול נמנה עליה. הפסיקה הישראלית הסתייגה עד כה מרעיון האחריות הקיבוצית ולא נטתה לאמץ את הגישה, אשר זכתה לתמיכה במשפט האמריקני, שעל־פיה יש מקום להטלת אחריות קיבוצית במקרים מסוימים. מאמר זה בוחן את הבסיס התיאורטי להטלת אחריות קיבוצית ומציע דרכים שבאמצעותן ניתן לקלוט עיקרון כזה לתוך שיטת משפטנו הן בדרך חקיקתית והן בדרך פסיקתית. הדיון נסב על שלוש קבוצות של מקרים, שבהם עשוי להיות טעם בהטלת אחריות קיבוצית: האחת עניינה במקרים שבהם הוכח אשם בהתנהגותו של כל אחד מהנתבעים, אך לא הוכח קשר סיבתי בין התנהגותו של מי מהם לבין נזקו של התובע: השנייה עניינה במקרים שבהם הוכח קשר סיבתי בין התנהגותו של כל אחד מהנתבעים לבין נזקו של התובע, אך לא הוכח התנהגותו של מי מהם היתה בת־אשם; והשלישית עניינה במקרים שבהם לא הוכח קשר סיבתי בין התנהגותו של מי מהנתבעים לבין נזקו של התובע וכן לא הוכח אשם בהתנהגותו של איש מהם. הבחינה התיאורטית מתמקדת בשאלת התאמתו של עקרון האחריות הקיבוצית לעקרונות הצדק המתקן ולעקרונות ההרתעה אשר מהווים תשתית אפשרית לדיני־הנזיקין הפוזיטיביים. מסקנה אחת העולה מן הדיון התיאורטי היא, שעקרון האחריות הקיבוצית נתמך בדרך כלל בשיקולי הרתעה. מסקנה שנייה, אשר עשויה להיראות לכאורה כבלתי־אפשרית היא, שלעתים אף שיקולי צדק מתקן תומכים בהטלת אחריות קיבוצית. בהמשך המאמר מוצעות ״טכניקות משפטיות״ הקיימות בשיטת־משפטנו, שבאמצעותן יכולים בתי המשפט לקלוט את עקרון האחריות הקיבוצית במקרים מסוימים, אם ישתכנעו כי כך רצוי לעשות. בין היתר מוצע להרחיב את השימוש ברעיון ״הנזק הראייתי״, אשר בתי־המשפט אימצוהו בפסיקתם, ובאמצעותו להביא בפועל להטלת אחריות קיבוצית במקרים המתאימים. לבסוף מובאות המסקנות העולות הן מן הדיון התיאורטי והן מן הדיון בטכניקות המשפטיות, ומוצע באילו מקרים רצוי להטיל אחריות קיבוצית ובאילו מקרים ניתן אף לעשות כן בדרך פסיקתית.
