ארבעים שנה למשפט הישראלי – סוגיות בדיני נזיקין (תגובה להרצאתו של השופט ברק)
לא מכבר פרסם פרופ' יצחק אנגלרד רשימה, ובה עמד על ההתפתחויות החשובות שחלו בעשור האחרון בהלכה הפסוקה בתחום דיני הנזיקין. התפתחויות אלה הן:
- הכרעה בבעיית המבנה הפנימי של פקודת הנזיקין — בעיית היחס בין עוולות המסגרת לעוולות הפרטיקולריות.
- הרחבת האחריות ברשלנות וגיבוש המבנה המושגי של עוולה זו.
- הרחבת תחולתה של עוולת הפרת חובה חקוקה על־ידי פתיחת הברזים שמנעו זרימה חופשית של חובות חקוקות אל תוך פקודת הנזיקין.
- הסרת המטרייה, שהפסיקה יצרה בשעתו, ואשר סוככה על המדינה ורשויותיה מפני אחריות ברשלנות ובהפרת חובה חקוקה, והשוואת מעמדה של המדינה למעמדם של מזיקים אחרים.
- ההכרה העקרונית בנזק לא־רכושי כ"עוגמת נפש", גם אם אינו מלווה בפגיעה פיזית.
- החלת העקרונות שבפקודת הנזיקין על אחריות נזיקית מחוץ לפקודה.
בקשר עם התפתחויות אלה אני רואה לנכון לצטט בהסכמה את הדברים הבאים מתוך רשימה זו: "מבלי לגרוע, חלילה מחלקם החשוב של שופטים אחרים, דומה כי אפשר להצביע על המשקל הסגולי המיוחד שיש לפסקי הדין של השופט ברק...דרך הניתוח שלו הצליחה להקנות דרכי חשיבה חדשות לפסיקה...תוך תעוזה ניכרת לפרוץ דרך אל מסקנות חדשות". התפתחויות אלה – יודגש – לא נעשו בדרך של השינוי המהפכני, על־ידי עקירת נטוע והחלפתו בנטוע אחר, אלא על דרך ההתפתחות הטבעית, על־ידי הצמחת ענפים חדשים על גזע עץ־הנזיקין, במקום הענפים שיבשו עם שינוי העתים.
בתגובתי אבקש למקד את הזרקור על שתי סוגיות: הסוגיא האחת היא מבנה פקודת הנזיקין, ובעיקר היחס בין עוולת הרשלנות לעוולות הפרטיקולריות. הסוגיא האחרת היא תהליך השינוי וההתחדשות העובר כיום על דיני הנזיקין בארץ ובעולם.
