אזרח ומדינה בדמוקרטיה (בעקבות בג"ץ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר, פ"ד נב(1) 289)

המאמר בוחן מעט מההשפעות שיש להיסטוריה ולאנתרופולוגיה של המדינה על המשפט המנהלי והחוקתי, ומבקש לשאת תרומה מסוימת להבנת הדמוקרטיה. על פי העמדה המוצגת בו, נוסחות משפטיות שהגדירו את יחסי האזרח והמדינה לפני צמיחת הדמוקרטיה ממשיכות במידה רבה להיות תקפות גם בהקשר דמוקרטי, משום שהן נמנות בין אבני הבניין של כל מבנה חברתי באשר הוא. תפיסות ליברליות וקהילתניות של הדמוקרטיה, שבאו לידי ביטוי בבג"ץ קונטרם, אינן מתיישבות עם הבנה נאותה של יחסי הפרט והסמכות בתוך המבנה החברתי. כך, למשל, אפיון המדינה או הרשות כנאמני הציבור משקף תפיסות אינסטרומנטליות מדי של מוסדות אלה. המאמר מפתח גרסה של הפרשנות הרפובליקנית לדמוקרטיה, המוצגת כעדיפה בהשוואה לפרשנויות הליברליות והקהילתניות. גרסה זו מדגישה הבנה של המדינה כתאגיד המהווה מושא לסגידתם של האורגנים שלו - אזרחי המדינה - במסגרת הדת האזרחית. הטיעון נשען על כתיבה אנתרופולוגית על אודות טיבה של הדת האזרחית, טיבם של מבנים חברתיים ומקומם של יחסי קניין במבנים חברתיים.