קשר המשפטנים הישראלי: על לשכת עורכי הדין בישראל ובעלי בריתה
המאמר נכתב על רקע ההתקפות החריפות שהוטחו בשנים האחרונות בבית המשפט העליון - ובמיוחד בנשיאו, השופט אהרון ברק - על ידי יושב-הראש הקודם של לשכת עורכי-הדין. אחד הטיעונים המובאים במאמר הוא שהתקפות אלה לא נעשו על רקע אישי בלבד, אלא גם על רקע השינוי שחל ביחסו של בית המשפט העליון אל הלשכה ואל חבריה.
חלקו הראשון של המאמר מתאר את הסמכויות הרחבות ואת האוטונומיה שהעניק ללשכה חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. כוחות אלה ביצרו את מעמדה המונופוליסטי של הלשכה במידה שאין דומה לה בעולם. מידע השוואתי - מאנגליה, מבלגיה, מהולנד, מאיטליה ומארצות-הברית - יעיד, כי מידה כזו של אוטונומיה והיקף כזה של סמכויות לא הוענקו למקצועות אחרים בישראל ואף לא לפרופסיה המשפטית בארצות אחרות בעולם. המאמר יציג את היחס המועדף שקיבלו הלשכה וחבריה מבית המשפט העליון בגלל מעמדה המיוחס של הלשכה - וכן את השינויים שחלו ביחס זה ב-15 השנים האחרונות. בין השאר ינותחו במאמר ההליכים המשמעתיים שעורכת לשכת עורכי-הדין לחבריה ופיקוחו של בית המשפט העליון על הליכים אלה; גישתם של הלשכה ושל בית המשפט העליון לזכות לייצוג; וגישתו של בית המשפט לאיסור על פרסומת עצמית של עורכי-דין.
