זיוף בהיסב שטר

אחד ההבדלים היסודיים בין דיני השטרות של הארצות בהן נוהגת שיטת המשפט המקובל לבין דיני השטרות של הארצות בהן נוהגת שיטת המשפט האזרחי (אשר אמצו, בסוגיית השטרות, את אמנת ג׳נבה בענין שטרי חליפין מ־1934) מתגלה בסוגיית ההיסב המזוייף. בעוד אשר גישת המשפט המקובל—אשר אומצה בחוק השטרות האנגלי מ־1882 ובעקבותיו בחוקי מרבית מדינות הקהיליה הבריטית וכן ארצות הברית וישראל — הינה, כי חתימת היסב מזוייפת ״אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו" הרי גישתה של אמנת ג׳נבה הינה, כי בידיו של נוטל או משלם בתום לב ושלא ברשלנות גסה, חתימה מזוייפת שקולה כנגד חתימה טובה, ויש בכוחה להעביר זכות בשטר ועל פיו. ברשימה זו נעמוד מקרוב על הדין בשתי השיטות הנזכרות. ננתח את מעלותיו וחסרונותיו, ונבחון אם ניתן להציע גישה חדשה, אשר תאמץ את עיקרי היתרונות הטמונים בכל אחת מהשיטות הקיימות, מבלי אשר תשועבד למרבית החסרונות הנלווים להן. אם אמנם יעלה בידינו למצוא פתרון כזה, כי אז לא רק שנוכל לקדם את שיטתנו המקומית בסוגיית ההיסב המזוייף אלא גם נוכל לצעוד צעד חשוב בכיוון של האחדת הדין בארצות השונות בסוגיית השטרות.