עוד לשאלת החיוב בפיצויים על הפרת הבטחת נישואין

הסוגיה של הפרת הבטחת נישואין, השבה ועולה מדי פעם בפני בתי המשפט, מעוררת מספר שאלות־יסוד של משפט ומוסר ושל היחס ביניהם. לאחרונה זכתה אחת משאלות־יסוד אלה לבירור יסודי ומקיף במאמר שבו יצאה ד״ר רות גביזון בדברי ביקורת קשים על פסק דינו האחרון של בית המשפט העליון בעניין זה. השאלה המרכזית שבה יצאה ד״ר גביזון לדון במאמרה היא, האם מותר לו לשופט להשתמש בפסיקת הפיצויים על הפרת הבטחת נישואין כאמצעי לאכיפת המוסר. ואולם, ספק בעיני אם פסק הדין המבוקר יכול לשמש יסוד לדיון בשאלה זו. בכוונתי לדון כאן בכמה מן הטענות שהעלתה ד״ר גביזון כנגד פסק דינו של בית המשפט העליון, ובייחוד באלה שכוונו נגד פסק הדין העיקרי שניתן על־ידי השופט שרשבסקי. כמו כן אדון בעמדת המשפט העברי בשאלת החיוב בפיצויים על הפרת הבטחת נישואין, וזאת מכיוון שלעניות דעתי אין זו משתקפת כהלכה, לא בדבריה של ד״ר גביזון, ואף לא בדבריו של השופט שרשבסקי, כפי שעשוי להשתמע לכאורה מפסק הדין, וכפי שמשתמע במפורש מספרו, כפי שיתברר להלן.