הסדרי משמעת בעבודה

בדיון שלהלן ננסה לעמוד על שאלות היסוד הנוגעות להסדרי המשמעת בעבודה. המשמעת בעבודה נשענת על מערכת של חובות המוטלות על העובד, אשר נועדו להבטיח התנהגות נאותה של העובד, בהתאם לצרכים הלגיטימיים של מקום העבודה. חובותיו של העובד מוסדרות באופן שונה במקומות העבודה השונים, אך נראה שיש כמה חובות המאפיינות את תחום המשמעת בעבודה, דוגמת החובה לציית להוראות המעביד, האיסורים החלים על עבודה במקום אחר ללא רשות או על עזיבת מקום העבודה ללא רשות או ללא סיבה סבירה, החובה שלא להיעדר מן העבודה ללא רשות או ללא סיבה סבירה. חובות אחרות המאפיינות את תחום המשמעת נוגעות לנושאים כגון גרימת קטטות או קלקול במזיד של חומרים וכלי עבודה, מקרים של גנבה, מעילה או חבלה במהלך התקין של העבודה, גרימת נזק למקום העבודה על־ידי מסירת סודות או בדרך אחרת. אלה ואחרים הם נושאים אופייניים שבהם מוטלות על העובד חובות שונות להבטחת המשמעת בעבודה.

מול החובות והאיסורים עולה על הפרק שאלת אמצעי המשמעת שניתן להפעיל כלפי עובד שהפר את המשמעת בעבודה בדרך של הפרת חובה זו או אחרת. אמצעי המשמעת אף הם אינם זהים ואחידים בכלל המשק, ובמקומות העבודה השונים מוסדר נושא זה בדרכים שונות. אמצעי המשמעת האופייניים הם מתן התראה או נזיפה, קנס, העברה לתפקיד אחר או הורדה בדרגה, וגם פיטורים מהעבודה.

כאשר העובד נמצא במערכת של משמעת, אשר קובעת חובות ומאפשרת הטלת אמצעי משמעת, מתעוררות כמה וכמה שאלות הדורשות הסדר; למשל:

- מי קובע את החובות המוטלות על העובד? האם המעביד רשאי לקבוע על דעת עצמו וכרצונו את חובותיו של העובד?

- מי יקבע אם העובד אכן הפר את החובה המוטלת עליו? האם יש לעובד זכות טיעון? בפני מי? היש לו זכות ערעור?

- מה הם עונשי המשמעת שניתן להטיל על העובד? מי יקבע את עונש המשמעת המתאים? מה רשאי לעשות עובד שהענישה המשמעתית גרמה לו עוול?

כל הסדר משמעת תקין חייב למצוא לשאלות אלה פתרון, שהוא גם מעשי וגם הוגן. כפי שנראה להלן, הסדרי המשמעת נשענים על בסיסים משפטיים שונים, וכך צמחו והתפתחו מבנים שונים של הסדרי משמעת וניתן ביטוי לגישות שונות אל המשמעת בעבודה. במאמר זה נעשה ניסיון לאתר את הבסיסים המשפטיים השונים, שעליהם נשענים הסדרי המשמעת, תוך בדיקת המבנים ודרכי הפעולה של הסדרי המשמעת השונים. נתחיל בבדיקת הסדרי המשמעת הראשונים, אשר פעלו מכוח הפררוגטיבה של המעביד בתקופה שבה נתפסו יחסי העבודה למתחים של סטאטוס, ובזמנים בהם היה העובד מפר המשמעת חשוף גם לענישה פלילית. בהמשך הדברים נבחן את הסדר המשמעת השואב את תכניו מחוזה העבודה האישי, וכפי שנראה - זהו גם כיום הסדר  המשמעת החל בכל מקומות העבודה שאין בהם הסדר משמעת קיבוצי, או הסדר משמעת מכוח חוק.

במרכז הדברים נעמיד לבדיקה את הסדרי המשמעת הקיבוציים, וכאן נבחן באופן מקביל את ההסדרים האופייניים למשק הפרטי מזה, ואת הסדרי המשמעת הנהוגים בשירות הציבורי מזה. בבדיקה זאת נעמיד לדיון את הסדרי המשמעת הקיבוציים המרכזיים הנהוגים בארצות הברית, באנגליה ובישראל. במהלך הדברים נציג שיטת דיון הנראית לנו כשיטה המתאימה לבחינת היתרונות והחסרונות היחסיים של כל הסדר משמעת. בכל הסדר משמעת נאתר אותם מרכיבי יסוד שבו, אשר להערכתנו נותנים לכל הסדר את צביונו והמאפשרים לנו לבחון ולהלוות גישות שונות בתחום המשמעת בעבודה.

לא נעסוק כאן בדיון המשמעתי החל על קטגוריות שונות של בעלי מקצועות או בעלי תפקידים דוגמת עורכי דיו, רופאים, שופטים או דיינים; וגם לא נעסוק כאן במערכת המשמעת החלה על מי שנתון למרות צבאית או מעין־צבאית, משטרתית וכדומה. נעסוק בהסדרי המשמעת החלים בין צח־ים שמתקיימים ביניהם יחסים של עובד ומעביד, בין בתחומי המשק הפרטי ובין בשירות הציבורי.

אנו סבורים, שבתחום זה של יחסי עבודה הנוגע למשמעת בעבודה הסדר טוב, שהוא יעיל וגם הוגן, עשוי למנוע סכסוכי עבודה ולשמש תחליף של ממש לשביתות ולשיבושי עבודה אחרים. הסדרי משמעת, שהם יעילים וגם הוגנים, מבטיחים למעביד את קיומה של המשמעת בעבודה ויחד עם זאת מעניקים לעובד הגנות נאותות מפני ענישה משמעתית בלתי מוצדקת או שרירותית. לעומת זאת, הסדרי משמעת שאינם יעילים, או שאינם הוגנים, מספקים למעשה ״תנאי־חממה״ לפריקה עול המשמעת, או להיווצרות סכסוכי עבודה על רקע של הטלה אמצעי משמעת. להלן נראה, שבישראל לא מעטים הם הנושאים הטעונים שיפור בתחום זה של הסדרי המשמעת, ואין ספק כי אף כאן מצוי רקע לצמיחת תקלות ביחסי העבודה.