ביקורת דוח הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ולתיקונן בנושא הודאות שווא בחקירה: סקירת מחקרים מאלפת; המלצות מאכזבות; והיעדר בטיחות מפני הרשעת חפים-מפשע (משפטים על אתר / גיליון כג)
בעבר ניתן היה לפקפק בדבר קיומה של תופעה נרחבת של הרשעות של חפים-מפשע המבוססות על הודאות-שווא בחקירה. בעקבות המחקרים החדשים שחלקם מבוססים על ההשוואות הגנטיות הנערכות במסגרת פרויקט החפות האמריקני, התכחשות לקיום התופעה נובעת בדרך-כלל מאי ידיעה. מינוי הוועדה הציבורית למניעת הרשעות שווא ולתיקונן והסמכתה להמליץ בנושא הודאות-שווא בחקירה עוררו תקוות בקרב אלה המכירים את המצב הרע הקיים. סקירת המחקרים שבדוח מאלפת. בהשפעתה, גם ניתוח מרבית הסוגיות טוב. אך ההמלצות מאכזבות ואין בכוחן להביא לשיפור משמעותי. נוצר הרושם המטריד שהוועדה קשובה מדי לצרכי הרשויות, ובמיוחד המשטרה והתביעה, עד כי הדבר מחבל בהגנה שהיא מציעה לספק מפני הרשעת חפים-מפשע. ייתכן שהרכב הוועדה והניסיון להגיע להסכמות הכשיל את יכולתה למלא כראוי את תפקידה "מניעת הרשעות שווא ותיקונן". המלצות הוועדה עשויות היו להיות טובות מאוד אילו הרחיבה את מעגל המוגנים מקבוצות חלשות במיוחד ובעיקר הקטינים, הלוקים בנפשם והלוקים בשכלם, למעגל החשודים כולם. כל החשודים והנחקרים הם חלשים מול כוחה העצום של מערכת אכיפת החוק. ובכיוון ההפוך: עצם העובדה שלדעת הוועדה ניתן וצריך לחזק את ההגנה על חלק מהחשודים ומהנחקרים באמצעות היוועצות בסנגור, נוכחותו בחקירה, תיעוד החקירה, ואי-הסתפקות בהודאה לשם הרשעה ודרישת ראיה עצמאית שתהווה סיוע, מלמדת שניתן לחזק כך את ההגנה על כלל החשודים, הנחקרים והנאשמים. בנוסף, כדי להגיע לדרגה של המלצות טובות מאוד, צריך לדרוש מעבר משיטת החקירה מוכוונת האשמה Reid לשיטת חקירה של איסוף מידע כגון PEACE.
