חרדים לביטחון המדינה: מתווה מותאם לגיוס חרדים ומבט מחודש בזכות לשוויון (כרך נה)

כבר בימיה הראשונים של הקמת המדינה זרעו הרשויות הפוליטיות את הזרעים למה שצמח לסוגיה המאיימת על אחדות החברה בישראל – סוגיית אי־גיוס בחורי הישיבות. העיסוק בסוגיה זו רב, אולם מאמר זה מציע בפעם הראשונה להכיר בשונותה ובייחודיותה של החברה החרדית בצורה שתאפשר את שילובה בחברה הכללית בלי לאיים על רכיבי זהותה. המאמר מציע מסגרת תאורטית מקיפה: הוא מזהה את הכשלים של הפוליטיקאים במעלה הדרך, ובה בעת מבקר את גישתו של בית המשפט העליון לסוגיה. המאמר עומד על ההצדקות העקרוניות להתייחסות שונה לחרדים, לרבות הגנה תרבותית. הוא בוחן את המחירים וההשלכות של הקיבעון הנוכחי. לבסוף, המאמר מציע עקרונות כלליים למתווה פשרה. עד כה פסיקתו של בית המשפט העליון התעלמה משונותה הרלוונטית של האוכלוסייה החרדית בכל הנוגע לגיוס. מאמר זה קורא לשינוי תפיסתי של ממש המחייב הפיכת הלכת התנועה לאיכות השלטון מ־2006. הוא מראה כיצד הזכות לשוויון מחייבת התאמות בשם השונות הרלוונטית וקורא לשילוב החרדים בצבא בצורה שלא תאיים על אורחות חייהם ותאפשר נשיאה שוויונית בנטל. מאמר זה גם מציע לכרוך כל הסדר פוליטי בעניין גיוס בחורי הישיבות בהתחייבות ללימודי ליבה. מערכת החינוך בעלת פוטנציאל רב יותר להשפיע על השתלבות החרדים בחברה בישראל, והיא מאיימת פחות על עולמם הרוחני של החרדים. המאבק הציבורי על זהותה החוקתית של המדינה ומלחמת חרבות ברזל מציבים בפנינו הזדמנות לעיצוב מחדש של הסדרים יסודיים במדינת ישראל, ובראשם הסדר הגיוס.