דת ומדינה: עידן הביזור / לזכרה של הנשיאה מרים נאור ז"ל (כרך נג)
מרים נאור ז"ל כיהנה כנשיאת בית המשפט העליון במשך פחות משלוש שנים. בתקופה קצרה זו הובילה להכרעה בנושאים מרכזיים בתחום דת ומדינה. הנשיאה, שסברה שהפרדת דת ממדינה איננה ראויה, התנהלה ברגישות בנושאים שעליהם נסובה מלחמת התרבות הישראלית.
הקו המאפיין של פסיקתה הוא הטלת מגבלות על הכוח המונופוליסטי של הגורמים המדברים בשמה של הדת: היא נתנה תוקף להסדרים מקומיים באשר לאופייה של השבת במרחב הציבורי, בניגוד לעמדת שר הפנים שביקש להבטיח שליטה של הממלכה בעניין זה בכל המדינה – זהו ביזור גיאוגרפי. היא הכירה בתוקפם של גיורים שנעשו בבתי דין פרטיים בניגוד לעמדת שר הפנים לפיה יש להכיר רק בגיור ממלכתי – זהו ביזור מוסדי. היא אפשרה לבתי אוכל ליידע את קהל הצרכנים בדבר הסטנדרטים של כשרות שנהוגים בהם בלי שימוש במותג "כשר" – זהו ביזור מותגי. התמונה הכוללת היא של מיתון אלמנט הכפייה הדתית תוך אישרור התפיסה העקרונית הרואה בדת מרכיב חשוב בהוויה הישראלית.
עידן הביזור בנושאי דת ומדינה, בהובלת הנשיאה נאור, פותח אפשרויות חדשות במערכת היחסים בין דת ומדינה ו"מאוורר" אותם. פריצת המונופולים מרחיבה את מנעד הביטויים והדרכים שבהם הדת תורמת לחיים שלנו. עם זאת, הביזור איננו חף מסכנות: הוא עלול ליצור תחרות פרועה בנושאים רגישים, שבסופו של היום תרדד את המכנה המשותף הישראלי.
אף שפסיקתה של נאור משנה סדרי בראשית בתחום נפיץ במיוחד, אישיותה הצנועה וענייניות פסיקתה אפשרו לה לפעול בשדה המוקשים בלי לעורר אנטגוניזם. זהו הישג חשוב בעידן של מחלוקת.
