מוסד "הסנגור המלווה" (standby counsel) בישראל – בין הזכות לייצוג משפטי לבין הזכות לייצוג עצמי

הזכות לייצוג משפטי בהליך פלילי היא זכות יסוד במשפט הישראלי. עם זאת במקרים שבהם מעורב בפלילים איננו מעוניין בייצוג משפטי נגרמות כמה וכמה פגיעות בהליך הפלילי, בהגינותו וביעילותו. עד כה כאשר התעוררו מקרים של נאשמים וחשודים שדרשו לייצג את עצמם בהליך, הדין הישראלי לא סיפק מענה מיטבי למניעת פגיעות אלה. המאמר מציע מודל חדש לשימוש במשפט הישראלי במקרים אלה אשר יצמצם במידה ניכרת פגיעות אלה: מוסד "הסנגור המלווה".

 "הסנגור המלווה" הוא מוסד משפטי שמכוחו ממונה לנאשם בפלילים שמסרב לייצוג משפטי ומבקש לייצג את עצמו, עורך דין אשר מסייע לו בהגנתו. בשונה מסנגור רגיל, הסנגור המלווה איננו מייצג את הנאשם בבתי המשפט אלא הוא כלי עזר בהגנתו. הוא מלווה את הנאשם בהליך, מסייע ומייעץ לו בסוגיות משפטיות שמתעוררות במהלך המשפט, כאשר הנאשם מייצג את עצמו. הסנגור המלווה הוא ניסיון לכונן אפוא פרקטיקה משפטית אשר מאזנת בין שני אינטרסים מנוגדים: מצד אחד זכותו של הנאשם לייצוג משפטי במשפט פלילי המתנהל נגדו, ומן הצד האחר ההכרה ברצונו של הנאשם לבחור בייצוג עצמי (pro se) המבטא את חירותו האישית ואת מימוש האוטונומיה שלו. עם זאת ולמרות חשיבותו התאורטית והמעשית של מוסד הסנגור המלווה, הוא טרם אומץ במשפט הפלילי הישראלי.

 על רקע ההתנגשות בין הזכויות האמורות דן המאמר בשאלה אם ראוי לאמץ את מוסד הסנגור המלווה במשפט הישראלי. אטען כי התשובה לכך צריכה להיות חיובית ואציג הצדקות עקרוניות אשר תומכות בכך. לצד האמור, בשימוש בסנגור המלווה טמונים גם חסרונות ואף דילמות מורכבות. מוסד הסנגור המלווה עלול לעורר שאלות הנוגעות לאוטונומיה של הנאשם לייצג את עצמו ולפטרנליזם של המדינה ביחס לאוטונומיה זו. המאמר מבקש להתמודד עם קשיים אלה, ובמסגרת זו להציע מודל מאוזן וחדשני המאפשר לאמץ את מוסד הסנגור המלווה בנסיבות המותאמות לדין הישראלי. בחלק האחרון, בין השאר על בסיס הניסיון שנצבר במשפט הזר, מסרטט המאמר קווי מדיניות ראשוניים בדבר גיבוש המודל הראוי של מוסד הסנגור המלווה בישראל, בניסיון למצוא איזונים בין הזכות לייצוג משפטי לבין הזכות לייצוג עצמי.