ביוש לנצח?
מקובל להתייחס לביוש ((Shaming כפרסום פומבי של התנהגותו של פרט משום שסטה מנורמות או מהדין כדי להביא לפיקוח חברתי ולגנות אותו. כיום בעידן הכפר הגלובלי כל פרט יכול לבייש את רעהו בכתיבת פוסט ולפרסם התנהגות שאינה ראויה בעיניו. בתוך דקות מסר או פוסט יכולים להגיע לתפוצה רחבה בלחיצת כפתור ולפגוע במוניטין של הפרט.
פרסום פומבי של התנהגות לא ראויה במדיום מקוון יכול להביא לצדק והגינות שפעמים רבות לא היו מתממשים באמצעות המשפט, לקדם הרתעה, יעילות ואף את חופש הביטוי. לצד היתרונות התופעה מעוררת קשיים ואתגרים. כל אחד יכול לבייש את רעהו לפי ערכיו האינדיווידואליים ולפגוע בפרט רק משום שהוא שונה ממנו. ביוש אף יכול לפגוע בכבוד המבויש ללא פרופורציה למעשה שבגינו בויש. כאשר יוזמי הביוש הם אנשים פרטיים ולא בתי המשפט, הוא נעשה ללא הליך נאות ויכול לגרום להתפשטות שמועות שקריות.
הסביבה הדיגיטלית הגבירה את היקף החשיפה למידע ואת נגישותו. בסביבה זו קשה לתחום את הביוש להגדרות מסורתיות. המניע לביוש יכול להיות רצון להביא לאכיפת נורמות, אך הביטוי המבייש עלול להיות לשון הרע. נוסף על זה קשה להותיר את הביוש בשליטה. ביטויים יכולים להיות מוצאים מהקשרם ולהתפתח ללשון הרע, אף אם הביטוי המקורי היה אמת. ביוש יכול גם להתפתח להתאגדות המונית נגד פרט ולהוביל להטרדה ולאלימות. כך פעולה שהחלה כדי לקדם סדר חברתי עלולה להוביל לאנרכייה. לפיכך, משיקולים פרגמטיים, המאמר יגדיר ביוש מקוון בהרחבה, כמונח מטרייה שיכנס תחתיו סוגים שונים של ביטוי לפי מבחן התוצאה של הפצה אקטיבית של ביטוי שלילי: הפצה שמביאה לנזק דיגניטרי למושא הביטוי בעיני החברה.
ביוש מעורר מגוון שאלות ואתגרים שעל מתווי המדיניות להתמודד עימם. הנושא יכול להיחקר מהיבטים רבים, אולם המאמר יתמקד בהיבט אחד: תמידיות הביטוי בעידן הדיגיטלי והאפשרות לאתרו במנועי החיפוש. הוא ישאל אם על המשפט להעניק סעד לפרט המבויש שהביטוי על אודותיו מאותר במנועי החיפוש, אימתי וכיצד. המאמר יתמודד עם שאלות אלו בהתמקדות בביוש "האנשים הרגילים", שאינם אנשי ציבור, ידוענים או תאגידים. תחילה הוא יסקור בקצרה את תופעת הביוש ויתייחס לתועלותיו ולנזקיו. לאחר מכן יערוך טקסונומיה של ביוש ויאתר שלושה סוגים עיקריים של ביוש: א) ביוש "טוב" לפי הנחיית בית המשפט; ב) ביוש "רע" של פרט על לא עוול בכפו באמצעות הפצת לשון הרע, ביוש שכל מטרתו היא גרימת נזק נפשי ואין לו מטרה נוספת או ביוש שהתפתח ללשון הרע, להטרדה ולאלימות; ג) ביוש המכוער בשל סטייה מנורמה או הפרת דין מצד גורמים פרטיים.
בהמשך יתמקד המאמר בבעיית תמידיות המידע המבייש ויבחן אם ואימתי על המשפט לאפשר למבויש להביא לערפול הדברים באמצעות דרישה ממנועי החיפוש להסיר מתוצאות חיפוש שמו של פרט קישורים לתוצאות המביישות אותו. המאמר יתמקד במאפייני הסביבה הדיגיטלית ובהשפעותיה על נזקים דיגניטריים של הפצת מידע. המאמר יטען כי מאפיינים אלו מצדיקים הכרה בסעדים משפטיים נוספים לנפגע מהפצת מידע, נוסף על קטגוריות הסעדים המסורתיות בגין הפצה העולה כדי עבירה או עוולה. המאמר יתייחס ליתרונות ולחסרונות של ה"זכות להישכח" במקרה של ביוש ויגיע למסקנה כי יתרונות זכות זו וחסרונותיה אינם תקפים באחידות באשר לסוגי ביוש שונים.
המאמר יטען כי תפיסה דיכוטומית של הזכות להישכח, הבוחרת בין שכחה לזיכרון, אינה ראויה. בהמשך יטען כי ראוי להחיל את הזכות דיפרנציאלית, בתוך כדי הכרה בגוונים שונים של ביוש ויתווה כללי אצבע מנחים להסרת קישורים ממנועי החיפוש בתלות בסוג הביוש. כללים אלו יובילו לקידום יתרונות הביוש ויאפשרו את הקלת נזקיהן של פגיעות דיגניטרית בעידן הדיגיטלי אגב איזון בין אינטרסים וערכים.
