המשפט המנהלי והמאבק בשחיתות השלטונית

המאמר בוחן את התפקיד החשוב של המשפט הציבורי, ובעיקר של המשפט המינהלי, במסגרת קידום המאבק בשחיתות השלטונית. כנקודת מוצא לדיון משמשת ההכרה בחסרונות הנלווים להתמקדות במשפט הפלילי בלבד לצורך כך - בשל הרף הראייתי הנדרש בו, התאמתן של הנורמות הפליליות רק למקרים חמורים יחסית של שחיתות ועוד. המאמר מתייחס לחשיבותם של כללי הרקע של המשפט החוקתי (כדוגמת הגנה על חופש הביטוי בהקשר של ביקורת על רשויות השלטון) לצורך המאבק בשחיתות, אך מתמקד במשפט המינהלי, המתווה את הנורמות שחלות על פעילותן היומיומית של הרשויות. בשלב הראשון, נידונות אותן נורמות במשפט המינהלי הפוזיטיבי, שהפעלתן צפויה לקדם את המאבק בשחיתות השלטונית (דיני ניגוד העניינים, האיסור על הפעלת שיקולים זרים, חובת השוויון וחובת המכרז, דיני חופש המידע ועוד). דיון זה מלמד כי המאבק בשחיתות השלטונית יכול לצאת נשכר משימוש מושכל גם בנורמות שמלכתחילה נועדו להגשמת תכליות אחרות, אך הפעלתן מכבידה מאד גם על פעילות מושחתת. בהמשך לכך, נבחנים הסעדים ומנגנוני האכיפה המאפשרים את הפעלתן של נורמות אלה (עתירות לבג"ץ, תביעות אזרחיות ואמצעים נוספים כדוגמת הגנה על חושפי שחיתויות, מערכת בקרה ודין משמעתי). חלקו האחרון של המאמר כולל הערכה ביקורתית של השימוש במשפט המינהלי לצורך המאבק בשחיתות והצעות לרפורמה - הן בהתייחס לנורמות עצמן, הן בהתייחס למנגנוני האכיפה והן בהתייחס לרקע הציבורי והתרבותי של הדיון.