לרגל פרישתו של המשנה לנשיא מישאל חשין

נפרדים אנו היום משופט דגול; יחיד במינו, משכמו ומעלה. אם יש גאונות במשפט, השופט חשין ניחן בה. מה שלאחרים לוקח שנות לימוד רבות בא לו למישה אינטואיטיבית, כדבר המובן מאליו, כחלק מהקונסטיטוציה הפנימית שלו. הנה אך דוגמה אחת מיני רבות לדברים שכתב השופט חשין. דוגמה זו עוסקת בתורת הפרשנות:
"בבואנו אל חוק הכנסת, אין אנו באים בידיים ריקות. באים אנו ובצקלוננו מטען של שפה ולשון, פירושים ומשמעויות, מנהגות־חברה ומוסר, מוסכמות ומושכלות ראשונים, צדק ויושר, עקרונות ועיקרים. בבואנו אל מלאכת־הפרשנות, לא ציידנו עצמנו אך במילון. גם התנ״ך ומורשתנו בנו, גם אהבת־האדם גם הצורך המובנה בנו להיות בני־חורין. כך באים אנו אל חוק הכנסת, מצוידים בכל אותם כלי־מלאכה, ועושים אנו כמיטבנו לפירושו של הטקסט המונח לפנינו. עוד ידענו, כי חוק של הכנסת לא לבדד ישכון. חוק הכנסת מדמה עצמו להלך המזדמן לעיר והמבקש לעשות משכנו קבע במקום. דרך הטבע הוא שאותו הלך יעשה במיטבו להתאים עצמו למנהגי־המקום, הגם שבהשתכנו קבע ישפיע אף־הוא על אותם מנהגים ועל אורחות החיים".