המשפט כסוכן של רב-תרבותיות: על אוטופיה ומציאות בפרשת ההפרדה באוטובוסים
מאמר זה עוסק בפרשת ההפרדה באוטובוסים ומנתח באופן ביקורתי את תפקידן של רשויות השלטון, ובכלל זה משרד התחבורה, בית המשפט העליון והכנסת, ביצירת התשתית והתנאים שאפשרו להפרדה המגדרית בתחבורה הציבורית להפוך בעשור האחרון לתופעה רחבת היקף. הטענה היא כי אי אפשר להבין כיצד הפכה ההפרדה המגדרית לפרקטיקה הנוהגת בעשרות קווי תחבורה ציבורית בכל רחבי הארץ מבלי לעמוד על תרומתן של רשויות השלטון ובמיוחד של מערכת המשפט ליצירתו של מצב דברים זה.
כדי להבהיר טענה זו מתמקד המאמר בפסק הדין האחרון של בית המשפט העליון בעניין ההפרדה באוטובוסים (עניין רגן) וחושף כיצד פסק דין זה מתבסס על סיפור חסר וכוזב בחלקו באשר לסיבות שהביאו להתפשטותה המהירה של ההפרדה לעשרות קווי תחבורה ציבורית, בעיקר של חברת "אגד", הפועלים בכל רחבי הארץ. לצד הסיפור הרשמי של פסק הדין מציג המאמר סיפור חלופי המשרטט באופן מורכב וביקורתי יותר את סיפור עלייתה של ההפרדה המגדרית באוטובוסים בשנים האחרונות. מהסיפור החלופי מתברר כי בהקשרה של ההפרדה חברו זה לזה מאבקי כוח בתוך המגזר החרדי בין תומכי ההפרדה למתנגדיה, אינטרסים כלכליים של חברות התחבורה הציבורית וטיפול משפטי-מוסדי, שנתן כוח בידי מצדדי ההפרדה בקידומו הכוחני של חזון ההפרדה. פסק הדין בעניין רגן, שלא נתן דעתו על מערך מורכב זה של גורמים שהביאו להתבססות ההפרדה במרחב הציבורי, לא השכיל אפוא במבחן התוצאה להניח תשתית מספקת להגנה על מי שמתנגדים – ובעיקר מתנגדות – להפרדה בתוך הציבור החרדי, ובכך חיזק עוד יותר את כוחם של תומכי ההפרדה.
לסיכום, קושר המאמר את פרשת ההפרדה באוטובוסים ואת אופן הטיפול המוסדי-משפטי בה לצמיחתו של שיח הזכויות הרב-תרבותי, וטוען כי סוגיית ההפרדה מאירה את מידת ההשפעה שהייתה לשיח הזכויות הרב-תרבותי על עיצוב המשפט וממחישה שתי טענות מהותיות באשר למגבלותיו של שיח זה. ראשית, בהקשר זה נחשף הקושי שבקידום חזון ליברלי של רב-תרבותיות כשמדובר בקבוצת מיעוט לא ליברלית בעליל מסוגה של הקבוצה החרדית, ומתעורר ספק של ממש באשר להיתכנותו בפועל של חזון תאורטי זה. שנית, בהקשר זה מתבררות מגבלותיה של התפיסה המונוליתית והחד-ממדית של תרבות המיעוט, שעליה מתבססת הגישה הרב-תרבותית ושאותה אכף בית המשפט בעניין ההפרדה באוטובוסים. תפיסה זו, המתייחסת לקבוצת המיעוט במונחים מכלילים ותוך התעלמות מהמציאות הדינמית של שינוי, עימות ומחלוקת המתקיימת בפועל בתוך כל קבוצת מיעוט, היא הסיבה לכך שבית המשפט לא השכיל לתת מענה ראוי למחלוקות בתוך הקבוצה החרדית, שנחשפו אגב הדיון בעתירה, באשר לשאלה "מיהו חרדי" והעניק מונופול לקבוצה אחת (תומכי ההפרדה) על חשבון הקבוצה האחרת (מתנגדי ההפרדה) בשרטוט המרחב התרבותי-דתי של הקבוצה כולה.
