קיזוז חיובים מותנים בפשיטת־רגל
פסק־הדין אל־על נ׳ קרן החקלאות שניתן לאחרונה הסב את תשומת־הלב למהותו של הקיזוז בפשיטת־רגל כבטוחה. פסק־הדין קבע, שאם החיוב שפושט־הרגל חב לנושהו היה מותנה במועד מתן צו הכינוס, הוא לא יובא בחשבון לשם עריכת קיזוז לפי סעיף 74 לפשיטת־הרגל, אף אם הוא השתכלל לפני חלוקת נכסיו של פושט־הרגל לנושים השונים. לדברי בית־המשפט, ״אין זה סביר והוגן, שבנסיבות אלה תוכר זכות הקיזוז לאגודה, זכות אשר כמוה כמתן בטוחה ועדיפות לאיגוד, לעומת נושים אחרים של קרן החקלאות" .כפי שאנו רואים, הקביעה שהקיזוז בפשיטת־רגל הוא בעל אופי של בטוחה הובילה לצמצום היקפו. להלן נראה, שההבחנה בין חיובים מותנים במועד מתן צו הכינוס לבין חיובים ודאיים היא חסרת־היגיון ועשויה לפגוע בפלח חשוב של שוק האשראי. הנימוק שהקיזוז בפשיטת־רגל גורם להעדפת אחד הנושים על אחרים אינו מיוחד לחיובים מותנים, אלא מערער כליל את מעמדו של הקיזוז. משום־כך,לאחר הדיון בעובדותיו המיוחדות של פסק־הדין נפנה, כאמור, לשאלת הבסיס הרעיוני של הקיזוז.
