חופש הביטוי של חבר הכנסת והזכות לשם טוב

חבר הכנסת נהנה מחסינות על הבעות דעה שהביע במילוי תפקידו. החסינות מיועדת להבטיח כי יוכל למלא נאמנה את תפקידו ולייצג את ציבור בוחריו, תוך מתן ביטוי חופשי ומלא של דעותיו והשקפותיו. לכאורה, התבטאויות של חבר כנסת במילוי תפקיד הפוגעות בשמו הטוב של אדם אחר יזכו להגנה ואי-אפשר יהיה להעמיד את חבר הכנסת לדין פלילי או אזרחי.

מאמר זה בוחן את האיזון הראוי בין החסינות במילוי תפקיד של חבר הכנסת לבין האינטרס שבשמירה על שמו הטוב של אדם אחר, ומציע לצמצם את תחולתה של החסינות כשהיא פוגעת בזכות לשם טוב. המאמר בוחן את גבולותיה של החסינות העניינית ומתמקד באיזון העקרוני שבין הצורך לשמר את תכליותיה של החסינות מחד גיסא לבין הצורך להגן על הזכות לשם טוב מאידך גיסא, הן בדין הישראלי והן בדין הזר. המחקר המשווה מלמד על מגמה הולכת ורווחת ברבות ממדינות העולם המערבי לצמצם את גבולותיהן של החסינויות הפרלמנטריות במטרה לצמצם את הפגיעה בערכים חוקתיים כגון השוויון ושלטון החוק.

המאמר מציג את הטיעון שלפיו מבחן "מתחם הסיכון הטבעי" – המקובל כיום לבחינת השאלה אם התבטאויות של חבר הכנסת הן במילוי תפקידו אם לאו – איננו משקף את נקודת האיזון הראויה במקרים שבהם ההתבטאות פוגעת בזכות לשם טוב.

הפתרון להתנגשות בין חופש הביטוי של חבר הכנסת המוגן בחסינות לבין הזכות לשם טוב נמצא ברמה תת-חוקתית, במסגרת חוק איסור לשון הרע. במאמר נטען שכאשר נזקקים למבחן "מתחם הסיכון הטבעי" מכוחו של סעיף 13(1) לחוק איסור לשון הרע  – היינו: במקרה קונקרטי של פגיעה בשמו הטוב של אדם אחר – נקודת האיזון מחייבת שילוב של מבחני פסקת ההגבלה.

ככלל, התפיסה המרחיבה לחסינות, השואפת לשמר ככל האפשר את חופש הביטוי של חברי הכנסת, היא תפיסה ראויה. התֵזה המוצעת במאמר עשויה להביא לצמצומה. צמצום זה הכרחי. חופש הביטוי הפוליטי הוא חיוני במשטר דמוקרטי אך איננו בבחינת זכות מוחלטת.

על-פי ההצעה שבבסיס המאמר, פגיעה בזכות לשם טוב, שנטען לגביה כי היא מוגנת במסגרת החסינות, יש לבחון על-פי פסקת ההגבלה ככלל – על-פי מבחן המידתיות במיוחד ובמסגרת זו, על-פי מבחן "מתחם הסיכון הטבעי". הן מבחן האיזון המוצע והן הכללים להפעלתו נועדו לבטא את השינוי שחל בתכליות החסינות, את השינוי שחל במעמדה של הזכות לשם טוב ואת המגמות של המשפט המשווה בשנים האחרונות. ראוי ששינויים אלה יבואו לידי ביטוי גם בקביעה של מידת ההגנה המוענקת בישראל להתבטאויות של חברי הכנסת.