שיפוט נוער - או שיפוט עבירותיו?

האם קטין הנשפט על עבירה פלילית צריך להיענש בהתאם לחומרת העבירה שביצע או להיות מטופל בהתאם לנסיבותיו־הוא? בעניין זה נראה, כי המחוקק הישראלי הניח שיש מקום לעשות דיכוטומיזצייה של אוכלוסיית הקטינים הנשפטים; שכן בבואו לחוקק את חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל״א־1971, נקבעו שני מסלולים נפרדים. ואולם, פסק־הדין ע"פ 403/88 פלוני ואלמוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3) 570, מראה כי בבואם לעסוק בסוגייה זו הרצופה לבטים, אין בתי־המשפט תמיד שלמים אפילו עם מידה זו של עקביות; שכן השאיפה להתאים את הסנקציה לנסיבות האישיות של הנאשם נוטה לעתים לגבור גם במקרים שבהם בית־המשפט קבע באופן עקרוני כי חומרת העבירה היא הצריכה לקבוע את אופי הסנקציה, היינו: במקרים שבהם בחר בית־המשפט במסלול ההרשעתי־עונשי. במקרה כזה המסגרת התחיקתית שתוארה לעיל עומדת כמכשול בפני השגת היעד: משבחר בית־המשפט במסלול העונשי, אמצעי הטיפול השונים שוב אינם בסמכותו. האתגר העומד לנגד עיניו של בית־המשפט במקרה זה הוא למנוע מן המכשול האמור להוות מחסום; וכך היה במקרה הנוכחי.