צריך (רק) שניים לטנגו? על האפשרות להכיר ביותר משני הורים לילד אחד

משפטים: כרך מד
טלי מרקוס

התפתחותה והתקדמותה של טכנולוגיית הפריון, שיעור הגירושין העולה והתמורות החברתיות שחלו בשנים האחרונות – כל אלה הובילו לשינויים במבנה המשפחה ובתפיסת המשפחה בחברה. המשפחה הגרעינית הכוללת זוג הורים הטרוסקסואלים ואת ילדיהם הביולוגיים או המאומצים אינה עוד המודל המשפחתי היחיד הרווח. עם זאת המשפט ממשיך להתייחס למשפחה הגרעינית כמודל המשפחתי המועדך והנורמטיבי, ובכך אינו נותן מענה מספק למערכות היחסים הנוצרות במסגרות משפחתיות חלופיות ואינו מקנה לה הגנה חוקתית. כך, המשפט בישראל מכיר, ככלל, אך ורק באפשרות שלילד יהיו שני הורים – אם אחת ואב אחד. זאת, אף שבמציאות החברתית קיימים דפוסים ש משפחתיים שבמסגרתם מתקיימות מערכות יחסים הורה–ילד. בין הילד ליותר משתי דמויות הוריות. מטרת המאמר להציג קווי פתיחה לדיון באפשרות להכיר ביותר משני הורים לילד אחד. במסגרת המאמר אטען, כי המשפט הישראלי למעשה כבר מכיר באפשרות לחרוג, בנסיבות מסוימות, מהמסגרת של שני הורים – כל אחד מהם ממין שונה - לאותו ילד. לפיכך המעבר לשלב הבא של הכרה פורמלית ביותר משני הורים לילד אחד איננה דבר מהפכני כפי שהוא עשוי להצטייר מלכתחילה, אלא אך ורק צעד קדימה להכרה של המשפט במערכות יחסים הקיימות ממילא בחברה הישראלית. החריגים לכלל בדבר שני הורים ממינים שונים חלים בנסיבות ספציפיות מאוד ואינם מסדירים הסדרה מקיפה וממצה את כלל מערכות היחסים ההוריות הקיימות. לפיכך נדרשת הכרה פורמלית בחוויית החיים של משפחות שאינן עומדות בהגדרה של המשפחה הגרעינית, אשר תספק לה הגנה רחבה. מטרת המאמר כפולה: המאמר ראשית מניח קווי פתיחה לדיון בסוגיית ההכרה ביותר משני הורים במשפט הישראלי; שנית המאמר מסווג מודלים אפשריים להתמודדות עם שאלת ההכרה בריבוי הורים בהתבסס על הצעות המופיעות בכתיבה האקדמית ובמשפט המשווה – המודלים שאותם אני מכנה "המודל השוויוני", "והמודל ההייררכי". המאמר מציע מודל תאורטי נוסף להכרה בריבוי הורים – "המודל המשולב" - שהוא המודל המתאים יותר לטיפול בסוגיה. המאמר ימחיש לבסוף באמצעות דוגמאות את יישום המודל להכרה ביותר משני הורים לילד אחד במסגרות משפחתיות שאינן עונות על הגדרת המשפחה הגרעינית.