לא פרטי לא ציבורי: לקראת תפיסה חדשה של אחריות

מקובל לחשוב על העולם העסקי כעל עולם המתנהל על פי פרקטיקות של תחרות חופשית מתוך שאיפה להפיק את מירב התועלת הכלכלית. הערכים של קידום הצדק החברתי והאחריות לאינטרס הציבורי, לעומת זאת, נתפסים בשיח הציבורי כמוטלים על מדינות, ממשלות וגופים ציבוריים מטעמם. קטגוריות המחשבה ודפוסי הפעולה של המשפט, ובמיוחד ההבחנה בין המשפט הפרטי למשפט הציבורי, הולמים הבחנה זו. כך, הנורמות המשפטיות החלות על המרחב הפרטי-העסקי הן נורמות ממוקדות-חירות ומקדמות-תחרות בעיקרן, ואילו הנורמות המשפטיות המסדירות את המרחב הפוליטי נוגעות בעיקר לשאלות של הגינות ושוויון, ומונחות על ידי ערכים של תום לב מוגבר ושל נאמנות מצד רשויות המנהל לאינטרס הציבורי הכללי. ואולם, בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים מרחיקי לכת ביחסי הכוחות בין השדה העסקי וזה הציבורי, המתבטאים בהתעצמות מרובת הפנים בכוחם של התאגידים הגדולים מחד גיסא, ובנסיגת המדינה כמסגרת החברתית הכלכלית והמשפטית המרכזית מאידך גיסא. המאמר מראה כי שינויים אלה מדלדלים את יכולתם של פרטים בחברה להשתתף באופן מלא ואפקטיבי בעיצוב חייהם, וטוען כי המצב המשפטי הקיים אינו מאפשר התמודדות מספקת עם קושי זה. הטענה המרכזית במאמר היא כי יחסי הכוחות המשתנים מחייבים מבט מחודש הן על המציאות הפוליטית והן על המשפט. מטרת המאמר היא לקרוא תגר על קטגוריות-הפעולה הקיימות של המשפט, ולהציע תחתן קטגוריות חדשות, אשר יבטיחו כי יכולתו של הפרט להשתתף בעיצוב האינטרס הציבורי לא תיפגע. מטרה זו נפרטת לשתי טענות: ראשית, המאמר טוען כי ההבחנה המקובלת בין "משפט פרטי" "ו משפט ציבורי", ככל שהיא משמשת להדיפה א-פריורית של תובענות פוטנציאליות כנגד גופים פרטיים, היא מזיקה, כיוון שהיא פוגעת ביכולתם של הפרטים בחברה להשתתף בעיצוב המרחב הציבורי; שנית, המאמר מציע מודל תאורטי-נורמטיבי חלופי שתכליתו אימון תפיסה עשירה יותר של אחריות בשיח המשפטי.