האזנת-סתר ומעקבים אלקטרוניים נסתרים כאמצעים לקידומה של חקירה פלילית ובטחונית

העלייה ברמת הפשיעה; אופיים המתוחכם של אמצעים שונים הנקוטים בידי עבריינים להקלתה של פעילותם המזיקה ולהסתרתה; קשר השתיקה, האופף לעתים קרובות מעשים פליליים שבוצעו - כל אלה תבעו מענה מתאים מהרשויות הממונות על שמירת הסדר הציבורי.

חלקו הניכר של מענה זה הוא השימוש, ההולך ומתרחב, שעושה המשטרה במכשירים אלקטרוניים מוסתרים, המאפשרים לה לעקוב אחר תנועותיהם ושיחותיהם של אנשים מבלי שאלה יבחינו בכך. חיוניותה של פעילות זו אינה מוטלת בספק: האימרה ״בתח­בולות תעשה לך מלחמה" מקבלת משנה־תוקף כשמדובר במלחמה נגד הפשיעה הגואה. 

יחד עם זאת, הרחבת סמכויותיהם של רשויות החקירה יתר־על־המידה עלולה להעמיד בסכנה את זכויותיו הבסיסיות של הפרט. משטר ליברלי נאור חייב להכיר בקיומם של עניינים שאותם זכאי הפרט לשמור לעצמו מבלי שיינתן להם פומבי ללא הסכמתו.

אמצעי ציתות ובילוש מתוחכמים, המבטיחים מעקב ממושך אחר אדם והמקשים עליו להיות לבדו או להסתודד עם הקרובים אליו, מאיימים לחדור אל תוך אותם עניינים ולפגוע באורח־חייו התקין של האדם. אמצעים אלה, אם אכן יותר להפעילם ללא הגבלה, עלולים לפגוע בפרטיותו של אדם בכל דבר החיצוני לעצם האדם, והמשטר המצמצם את תחום הפרטיות רק לדברים שבלב (ואף זאת, בשל העדר התפתחות טכנולוגית מתאימה), אינו נמנה עם המשטרים הנאורים. ברור גם, כי הזכות לפרטיות צריכה לעמוד לכל אדם באשר הוא אדם, לרבות חשוד בביצוע עבירה, עצור או אסיר שהורשע בדינו. 

קביעת מתחם פרטיותו של אדם חייבת להיעשות בהתחשב בצורך חברתי לקיים חיי חברה תקינים, ואלה מותנים במידה רבה ביכולתם של הממונים על שמירתם למנוע עבירות ולגלות עבריינים. נעילה הרמטית של מתחם הפרטיות מפני רשויות אכיפת החוק עלולה לסכל הבטחת הסדר הציבורי על־ידן ואין צריך לומר כי גישה מעין זו איננה מעשית. יש מקום לאזן בין התביעה ה״פרטית״ לפרטיות לבין התביעה ה״ציבורית״ להבטחת יעילותם של מנגנוני אכיפת־החוק.

במרכזו של איזון זה בעידן הטכנולוגי־מודרני עומדת הבעיה של אמצעי ציתות ובילוש אלקטרוניים, זאת בשל הפוטנציאל רב־העוצמה של פגיעה בפרטיות הטמון באמצעים אלה. בעיה זו באה על פתרונה החקיקתי בחוק האזנת־סתר, התשל״ט-1979, ובחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, וברשימה זו אדון בטיבו של פתרון זה.