האפקט הרגרסיבי על הפסיקה קמא

לאי ודאות משפטית יש אפקט רגרסיבי על הפשרה. במאמר זה אראה כי לאי-ודאות משפטית יש גם אפקט רגרסיבי על פסקי הדין שניתן לערער עליהם. לשון אחר, כאשר פסק הדין הוא בר-ערעור, אי-ודאות משפטית גוררת פסיקה רגרסיבית. אראה, כי אם נניח שמטרתו של השופט קמא היא למזער ערעורים, הרי שאי-ודאות משפטית מובילה לכך שהשופט קמא יישם את פסיקת העליון באופן רגרסיבי יחסית למה שהיה העליון. כלומר, במשטר משפטי לא ודאי פסיקת אותו שופט תהא מוטה, כך ששונאי הסיכון יזכו לסכומים נמוכים יותר ממה שהיה פוסק להם העליון. ככל שאי-הוודאות תהא גדולה יותר, כך ההטיה הרגרסיבית תהא גדולה יותר. מקובל לראות עניים ונשים כיותר שונאי סיכון, ובהינתן שכך יזכו לסכומים נמוכים יותר במשטר משפטי לא ודאי, שבו הפסיקה היא בת-ערעור.