הביקורת על תוכנם של חוזים אחידים

חברת מפעלי ״קשת״ לניקוי יבש הגישה בקשה למועצה להגבלים עסקיים לאשר תנאים מגבילים בחוזה אחיד, שבדעתה להציע ללקוחותיה, על־פי סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, תשכ״ד—1964. ארגוני הצרכנים התנגדו בעיקר לסעיף 6 בחוזה המוצע. הסעיף כלל 3 אלמנטים עיקריים:

א. פטור מחבות נזיקית, גם בגין אשם החברה, על כל סכום העולה על פי 15 מדמי הניקוי;

ב. קיום אופציית ביטוח ללקוח;

ג. התניית חלות הפטור בהפניית תשומת לבו של הלקוח לקיומו, ולאפשרות הביטוח הנלווית אליו, לפני מסירת החפץ לניקוי.

המועצה סירבה לאשר את התנאי המגביל כיוון שסברה, שאין כל הצדקה חוקית או מוסרית לאשר תנאי הפוטר את הספק מאחריות למלוא ערך ההפסד שנגרם ללקוח כתוצאה מאבדן החפץ, השמדתו או הינזקו באשמתו של הספק. בית המשפט העליון אישר פה אחד את החלטת המועצה, אם כי הנמקתם של השופטים י׳ כהן ולנדוי היתה שונה מזו של השופט שמגר.

בפסק דין זה שינה בית המשפט העליון את ההלכה שנקבעה בעניין שמעוני נ׳ מפעלי רכב אשדוד, בשאלה מהי תניה מקפחת לפי סעיפים 6 ו־14 לחוק החוזים האחידים. שינוי זה בהלכה מעורר מחדש שאלות הנוגעות לתחולתו של עקרון חופש החוזים בחוזים אחידים, פרשנות סעיפים 6 ו־14 הנ״ל, והשימוש הראוי בסעיפים אלה.