ארגוני עובדים ומשא ומתן קיבוצי בישראל - מבט אל המאה ה-21

חלקו הראשון של המאמר מדגים את ההשפעה שיש למדיניות משפטית המסדירה את פעולתם של ארגוני עובדים על מידת שגשוגם או דעיכתם. הטענה המוצגת היא שהירידה בכוחם של ארגוני עובדים בהרבה מהדמוקרטיות המערביות בשנים האחרונת, ובהן ישראל, אינה בגדר גזירה של ״כוחות השוק״ בלבד, אלא שלמערכת המשפטית שבמסגרתה הם פועלים יש תפקיד חשוב בכך. מחקר השוואתי מגלה שהמדיניות המשפטית המודרנית איננה מבטאת, כמתואר בספרות, רק מעבר מהרתעת התארגנות של עובדים אל מדיניות נייטרלית ואל מדיניות מעודדת, אלא גם ממשיכה ליצור הרתעה כלפי ארגוני עובדים, במידות שמשתנות ממדינה למדינה. אכן, יש סימנים של קורלאציה בין המדיניות הננקטת בכל מדינה לבין כוחם של ארגוני העובדים בה. כמו כן, מוסבר התפקיד החשוב שיש לארגוני עובדים במדינות דמוקרטיות - תפקיד שמשתלב בפעילות ״השוק״ ולכן לא צריך לעמוד בסתירה אף לתפיסות ניאו-ליברליות.
על רקע זה, סוקר המאמר את תהליך היחלשותם של ארגוני העובדים בישראל, שמזוהה עם ירידת כוחה של ההסתדרות הכללית. המאמר מנתח שורה של צעדים משפטיים שננקטו בחקיקה ובפסיקה ובוחן את מגמת המדיניות שהם מבטאים כלפי ארגוני עובדים. הניתוח מצביע על שלושה שלבים של מדיניות: מדיניות מעודדת עד שנות ה-80, מדיניות מרתיעה עד שנות ה-90, ומאז שנות ה-90 המאוחרות, תערובת של מדיניות מרתיעה, עם נסיונות ספוראדיים בחקיקה ונסיון עקבי יותר בפסיקה למתן את עוצמת הפגיעה בכוחם של ארגוני העובדים.
המאמר מצביע על הפער שנוצר בין המסגרת המשפטית המסדירה את נושא המשא ומתן הקיבוצי וההסכמים הקיבוציים, כפי שהיא מעוגנת בחוק הסכמים קיבוציים, תשי״ז-1957, לבין המצב שנוצר לאחר הירידה הדרסטית בשיעור החברות בהסתדרות הכללית. חוק ההסכמים הקיבוציים, כמו גם חקיקה נוספת הנוגעת לפעולתם של ארגוני עובדים בישראל, נתפר לפי מידותיה של ההסתדרות הכללית בהיותה ארגון העובדים שאיגד בתוכו רוב מוחלט של העובדים בישראל. עם הירידה הדרסטית בכוחה של ההסתדרות נוצר חסר משפטי המשאיר את שטח יחסי העבודה ללא דרך מציאותית לקבוע מי הוא הארגון המוסמך להיות צד להסכמים קיבוציים (״ארגון יציג״). בחלקו האחרון של המאמר נבחנים אמצעי תמיכה בארגוני עובדים מהמשפט המשווה, ומשורטטים קווים כלליים שיכולים לשמש בסיס לחקיקה עתידית שתגדיר מחדש את ה׳׳יציגות׳׳ הנדרשת מארגון עובדים על-מנת להיות צד להסכמים קיבוציים, באופן שיתאים למציאות החדשה שנוצרה בישראל.