היסוד החוקתי של עילות הביקורת השיפוטית המינהליות (כרך נה)
האם קיימת מגבלה חוקתית על מעורבות המחוקק בעיצוב עילות הביקורת השיפוטית במשפט המינהלי? שאלה זו הפכה רלוונטית לאחרונה עקב הניסיונות לקדם "רפורמה משפטית", ובמיוחד, בעקבות התיקון לחוק יסוד: השפיטה בעניין ביטול עילת הסבירות. ברשימה זו אטען כי קיים עיגון חוקתי לעילות הביקורת השיפוטית של המשפט המינהלי בעקרון חוקתי מוסדי, באופן המטיל מגבלות חוקתיות ואף על-חוקתיות על ביטולן או צמצומן. טענה זו מבוססת על שני אדנים. הראשון, לו מוקדש החלק הראשון של הרשימה, הוא נורמטיבי ועניינו איפיון עילות הביקורת ההלכתיות (הבלתי-חקוקות), כחלק מן "המשפט המקובל" כמקור עצמאי לפיתוח המשפט המינהלי בישראל. איפיון זה קושר את העילות בקשר ענייני הדוק למוסד הרשות השופטת כבעל בלעדיות בפיתוח הלכתי (להבדיל מחקוק). האדן השני, לו מוקדש החלק השני של הרשימה, הוא פוזיטיבי ועניינו ניתוח פרשני של העקרון החוקתי המוסדי של הפרדת הרשויות. ניתוח זה מלמד כי בנסיבות של "התכת רשויות", המתקיימות כיום בשיטת המשטר בישראל, נגזרת מעקרון זה מניעה חוקתית ועל-חוקתית מפני התערבות הרשויות האחרות בעיצוב עילות הביקורת השיפוטית ההלכתיות. השילוב בין האדנים מוביל למסקנה כי צמצום או ביטול של עילות ביקורת שיפוטית הלכתיות המוכרות כיום במשפט המינהלי הוא בלתי חוקתי, עקב פגיעתו שלא כדין בעצמאות הרשות השופטת כמוסד האחראי על פיתוח העילות הללו כמקור משפט עצמאי. פגיעה כזו אינה עומדת באמות המידה החוקתיות החלות על פגיעה בעקרונות יסוד חוקתיים מוסדיים. התפיסה העקרונית שמציג מאמר זה תקפה גם לשיטות משפט מקובל אחרות, בהן התקיימו או מתקיימות, בתקופות מסוימות כמפורט במאמר, נסיבות של התכת רשויות באופן שמחייב את בתי המשפט לנקוט עמדה נחרצת כנגד הפגיעה בעצמאותם בידי הרשויות האחרות.
