אלגוריתמים, יוקר המחיה, וסמכות למתן הוראות שבדיני התחרות (כרך נה)

המאמר בוחן את ההשפעה של השימוש הגובר באלגוריתמים בשווקים מסחריים על התחרות, וכתוצאה מכך על יוקר המחיה, תוך שימוש בדוגמאות מרחבי העולם. הוא מבקר את יכולתם של דיני התחרות הקלאסיים, אשר נוצרו בטרם המהפכה הדיגיטלית והותאמו לאינטראקציות בין בני אדם, לתת מענה לעליית מחירים כתוצאה מפעולות אלגוריתמיות. לאור מגבלה זו, המאמר בוחן את השימוש בכלי נוסף של דיני התחרות בדמות הסמכות למתן הוראות אשר במסגרתה הממונה על התחרות הכלכלית מוסמכת לתת הוראות עשה ואל תעשה הן לבעל מונופולין והן לחברות הפועלות כקבוצת ריכוז. סמכות זו מתאפיינת בגמישות רבה, המאפשרת התאמה מהירה של הדין לפעילות האלגוריתמית המתפתחת, ומספקת כלים להתמודדות עם הדינמיקה המשתנה של השוק. המאמר מנתח את היקפה של סמכות זו, את יתרונותיה וחסרונותיה, סוקר את הניסיון הנצבר בהפעלתה בעבר, ומציע מספר קווים מנחים ודוגמאות להפעלתה על אלגוריתמים. הניתוח מדגיש כי יש לנקוט משנה זהירות בהפעלת סמכות זו. הפעלתה צריכה להתבסס על ניתוח מעמיק של ההשלכות הפוטנציאליות על השוק הרלוונטי. זאת, במטרה לשמר את היתרונות הרבים הטמונים בשימוש באלגוריתמים, תוך מניעת פגיעה בלתי מכוונת בתחרות ובחדשנות.