תביעה לסעד הצהרתי - האומנם "הליך סרק"?
על פי פסק־דין שניתן לאחרונה בבית־המשפט העליון, מבוטת אינו זכאי לקבל פסק־דין המצהיר על תוקפה של פוליסת הביטוח שלו בטרם התבררה תביעתו של ניזוק, הטוען כי המבוטח גרם לו נזק. הלכה זו מבוססת על אופיו ״השיקול דעתי״ של הסעד ההצהרתי ועל הקביעה כי התובענה לסעד הצהרתי עלולה להתברר כהליך סרק (אם הניזוק לא יזכה בתביעתו כנגד המזיק-המבוטח). ניתוח אסטרטגיית הפעולה האופטימלית של המבוטח מראה, כי שיקולי יעילות – שההלכה האמורה מבוססת עליהם - עשויים לתמוך דווקא בגישה הפוכה, המקנה למבוטח זכות לקבל סער הצהרתי. שלילת הזכות לסעד ההצהרתי עלולה להביא לניהול ההליך הנזיקי גם בנסיבות שבהן האינטרס של כל הצדדים הוא שלא לעשות כן, עקב מעורבותו של צד שלישי לסכסוך הנדקי ובשל אי־הוודאות באשר לחלוקת האחריות בין המזיק-המבוטח לבין אותו צד שלישי. הכרעה בתובענה לסעד הצהרתי לגבי תקפותה של הפוליסה עשויה למנוע דיון בתביעה הנזיקית, שכן בנסיבות מסוימות, רק מעת שתוסר אי-הוודאות באשר לתקפותה של הפוליסה, יעדיף הגורם שייקבע כ"אחראי״ (המבוטח או המבטח) שלא לנהל את ההליך הנזיקי.
