המשפט הישראלי והמשפט העברי – זיקה ועצמאות

המשפט העברי הוא שיטת־משפט עצמאית, המקיפה את רוב ענפי המשפט של כל שיטת־משפט פוזיטיבית. למרות תקוותיהם ומאמציהם של רבים, שיטת המשפט הישראלי איננה זהה למשפט העברי ואין הוא גם ענף מענפיה. לפיכך, שונה אופיה של הסקירה דלהלן מאופיין של הסקירות האחרות שנשמעו בכנס זה. הדעה המקובלת היא, שהמשפט העברי איננו מושפע, ובוודאי שאין הוא מתפתח, כתוצאה מפעילותן המשפטית של הרשות המחוקקת ושל הרשות השופטת במדינת ישראל. לעומת זאת, דומה שאין ספק בכך, שלמשפט העברי יש השפעה, במידה זו או אחרת, על משפט המדינה. אנו רשאים, אם־כן, לדון בטיבם של סוגי הזיקה השונים, המצויים בין שתי שיטות־המשפט הללו, מנקודת־המבט של המשפט הישראלי. כמו־כן אנו יכולים לדון במידת שביעות־הרצון או האכזבה שצריך לחוש מי שמבקש לחזק זיקות אלה ולעשותן נמרצות יותר ופעילות יותר, מחד גיסא, ומי שמתנגד להן, מאידך גיסא. יש לזכור, שההזדקקות למשפט העברי, על היבטיה השונים, אינה נבחנת במשקפי המשפט בלבד, אלא היא נושאת עמה מטען פוליטי, דתי וחברתי, ומשום־כך בניתוח האקדמי היבש של הנתונים יהיה משום עיוותה של המציאות, המורכבת הרבה יותר.