חופש הביטוי

במאמר זה אתייחס לשתי סוגיות מרכזיות שמעלה פרופסור מדינה: האחת היא הקלסיפיקציה שהוא מציע של תכליות חופש הביטוי. אטען כי כל התכליות שמדינה מזהה מושתתות בסופו של דבר על הבנות שונות של מושג החירות: חירות שלילית, הגנה על שיח ציבורי פתוח וחירות רולסיאנית הנשענת על ניטרליות. בחלקו השני של המאמר אבחן את הניתוח המרתק של מדינה הנוגע להבדל שבין הטיפול המשפטי בביטוי המסית לאלימות לבין הטיפול בביטוי גזעני ואציע רציונל חדש להבחנה זו. דיבור גזעני משפיע לעיתים קרובות על נמען הביטוי השפעה לא מודעת, והאקט הגזעני הוא לעיתים קרובות לא מודע. מכאן שלעיתים אין לייחס לנמען הביטוי אחריות מוסרית. לעומת זאת האדם הפועל באלימות הוא מטבע הדברים אחראי מבחינה מוסרית להתנהגותו.